שאלה:
כבוד הרב, איני מבין, כיצד יתכן שגניבת דעת גוי אסורה, שהיא דבר מופשט, ומה גם שע"י גניבת דעת מטעה את הגוי, ולעומת זאת הפקעת הלוואה אינה אסורה? הרי הפקעת ההלוואה היא עצמה הטעיה מכוונת כלפי אותו גוי, ומדוע גניבת דעת גוי (גם אם אינו יודע) חמורה מהפקעת הלוואה שהיא דבר שקשור לכסף? שאלה נוספת: האם מותר לנהוג כן ולהפקיע הלוואה מבני נוח, או שמא מדובר רק בגוי גמור, שאינו מאמין בתורת ישראל?
תשובה:
שלום וברכה,
גנבת דעת פירושו שעושה פעולה שקרית כדי שהחבר יחזיק לו טובה על כך. כמו למשל מזמין אותו לביתו כאשר יודע בבירור שהחבר לא יסכים או לא יוכל להגיע, ובכך החבר מחזיק לו טובה, כאשר באמת אין סיבה שיחזיק לו טובה מאחר והלה לא מתכוון להזמינו ויודע שלא יוכל להגיע.
בהלוואה מגוי הגוי נתן את ההלוואה מדעתו ולא היה שום צד הערמה, אלא שהגוי שכח מהלוואה, במקרה כזה מותר לישראל לא לשלם את ההלוואה. אבל לגנוב דעתו של הגוי ולספר לו שכבר פרע יש בזה איסור של גנבת דעת.
הפקעת הלוואתו מותרת בכל גוי.
בהצלחה.
מקורות:
דיני גנבת דעת – ראה שו"ע חו"מ סימן רכח. דיני הטעייה והפקעת הלוואה בגוי – ראה שו"ע ריש סימן שמח.
