שאלה:
מהו דינו של יהודי שאביו גוי מבחינה רוחנית? האם אני כבן ליהודיה ולנוצרי נידונתי למעלה רוחנית נמוכה יותר (אפילו הוטבלתי כתינוק בחו"ל כי זה היה מנהג המקום ע"ם הוריי, למרות שכל המשפחה של אמי יהודים כשרים)? יתכן ובעקבות כך אני מרגיש דינים והסתר פנים גדול? האם בעקבות כך שאני תוצר של התבוללות אני מושך עליי ע"פ הקבלה מקביל הנהגה של עובד כוכבים ומזלות ואומות העולם שנידונים במערכת של שכר ועונש בגלל אבי וגם הנהגה של אהבה מד' כי אני יהודי?
תשובה:
שלום וברכה
מעלתך גדולה ונשגבה כמו כל יהודי, היחוס שלך הוא אחרי האמא ואין לך יחס אחרי האבא מבחינה הלכתית, אין כל חשש וחלילה אין עליך דינים רק חסדים! שום השפעה אין לאביך ולמעשה ההטבלה ההוא עליך ועל עתידך.
ברכה והצלחה וכל הישועות!
מקורות:
בספר משנת יוחסין נעסוק בעז"ה בהרחבה רבה בענין זה, ובמסקנת הדברים שם נכתוב כך:
להלכה, דקדקו אחרונים מדברי השו"ע (סי' ד סעי' ה) שהנולד מישראלית וגוי נחשב כישראל לכל דבר ואינו צריך גרות, שכן כתב, דאחד מן הפסולים הבא על בת ישראל [ובכלל זאת עמוני ואדומי בגיותם, וכמו שביארו החלקת מחוקק שם ס"ק ב-ג, והבית שמואל שם ס"ק ב], בנו כשר לבוא בקהל. ולהצד שמתייחס הוא אחר אביו וצריך גרות, קשיא טובא, מפני מה התירוהו להנשא בישראל, במה שונה הוא משאר גר עמוני ואדומי שאסורים לבוא בקהל. וכן נראה מדבריו להלן שם (סעי' יט) דדינו כישראל אלא שפגום הוא לכהונה.
מיהו, בס' אמרי משה (שם) עמד על דקדוק זה, וכתב לחלק, דדין זה דבעי גרות אינו מחמת שמתייחס הוא אחר אביו, אלא מצד עצמו – שלא נולד מישראל לגמרי – ולכך אין פגם ביחוסו ודינו ככל גר דעלמא, ואין בו פסול עמוני או אדומי.
ומכל מקום מדברי הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פט"ו הל' לד) דקדק באמרי משה שם דא"צ גרות, שכן כתב: "זה הכלל, בן הבא מעבד ועכו"ם וכו', הרי הוא כאמו ואין משגיחין על האב". ומשמע שאין לו כל זיקה לאביו ודינו כישראל לכל דבר. וכן כתב שם (הל' ט), דהנולד מישראלית וגוי אסור בממזרת, ומוכח איפוא שאינו צריך להתגייר, שהרי הגרים מותרים בממזרים, וכ"כ בדעתו בס' שער המלך שם, עיי"ש ראיותיו. כמו כן כתב המרדכי (יבמות סי' לט): "הלכתא, עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, אפילו לא מל ולא טבל אי קידש קידושיו קידושין". וכ"כ בפסקי התוס' (נדה אות ק): "כותי ועבד הבא על ישראל לכו"ע הוי ישראל".
כדברי הראשונים אלו נקטו רבים מן האחרונים, ראה: רמ"א (יו"ד סי' קנט סעי' ג), ס' עצי ארזים (סי' ד ס"ק ד ד"ה היוצא), ס' ערוגות הבשם (סי' ד ס"ק ד), פני יהושע (גיטין מ ע"א תוס' ד"ה אותו), שיירי קרבן (גיטין פ"ד הל' ב), תפארת למשה (יו"ד סי' רסו), שו"ת ברית אברהם (סי' ב אות ב), שו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת אבהע"ז סי' קנ), שו"ת חמדת שלמה (אבהע"ז סי' ג, ועיי"ש שכן מוכח מכל הנהו ראשונים דס"ל דבתו כשרה לכהונה), ישועות יעקב (אבהע"ז סי' ד פי' הארוך ס"ק ו), שו"ת בנין ציון (ח"א סי' כא), שו"ת יכין ובועז (ח"א סי' עה וסי' קז, ובח"ב סי' ג), שו"ת אחיעזר (ח"ג סי' כא), חזון איש (אבהע"ז סי' ו ס"ק ז). לדעתם, אם חל יום השמיני ללידתו בשבת מלין אותו כדת וכדין ככל מילת ישראל [ואין חוששים שמא מילת גר היא שדינה כמילה שלא בזמנה שאינה נעשית בשבת], וע"ע מש"כ בזה הפתחי תשובה (סי' ד ס"ק א).
אכן, יש שהחמירו שלא למולו בשבת, ומשום שחששו לשיטות הראשונים לעיל דס"ל שדינו כנכרי, ראה: הגה' מהרש"ל לטור (יו"ד סי' רסו, והובא בדרישה שם אות ה), וראה הגה' רעק"א שכן נראה דעת הטוש"ע (יו"ד שם סעי' יב), ומבאר, דאף דנקטו לעיקר כדעת הסוברים שישראל גמור הוא, משום חומר עוון חילול שבת חששו לדעת האוסרים, וכדלעיל בשם התוס' ביבמות (טז ע"ב) ותוס' הרא"ש בקידושין (עה ע"ב), וכ"כ בס' יערות דבש (ח"א דרוש אחרון) דלמ"ד דהולד כשר דינו כנכרי לכל דבר. [על כך שלדעת רעק"א העיקר לדינא דדינו כישראל, ראה בתשובותיו מהדו"ק סי' צה שאשה שנתעברה מגוי אסורה להנשא כדין "מעוברת חברו", ומבואר דהולד נחשב כישראל שאל"כ אינו בכלל דין זה, וכן משמע קצת בדבריו שם סי' צא, עיי"ש ודו"ק].
לכבוד מו״ר הגאון הגדול ר׳ זאב ליטקה שליט״א בעמ״ס דין.
בודאי שתגובתי אינה ראויה לעלות על שלחן הפרסום, אמנם עכ״ז אכתוב חידוש גדול בענין טיפה פסולה [עובד כוכבים] הבא על בת ישראל, בקוצר אמרים.
סוגיא סוטה כז. בענין ישא דומה ואל ישא בת דומה. פרש״י ד״ה וזו באה מביאה פסולה, ז״ל ״שמא מעובד כוכבים או ממזר״. וצ״ב בשלמא נבעלה לממזר הבת ממזרת ע״כ לא ישא בת דומה. אולם לעובד כוכבים הא קי״ל עכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר יבמות מה.
וכן העיר בחידושי רעק״א סוטה שם ז״ל קשה הרי שמואל דהא מרא דשמעתא ס“ל [יבמות מה] דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר, ולכאורה מוכרח לומר בדשמואל דמיירי רק לישא לכהן ע״כ. ונראה כונתו דשמואל דקאמר ישא דומה ואל ישא בת דומה מיירי רק משום חשש כהונה חוששים שנבעלה לעכו״ם או ממזר ומשום מעלה ביוחסין, משא״כ ישראל מותר בבת דומה ולא חוששים אף משום ממזר. וכ״כ בשו״ת שלו ח״א סימן ק״ו ד״ה אולם וז״ל דבדשמואל בודאי י"ל דמיירי רק לישא לכהן, וכדמוכח לכאורה לומר בדברי רש"י בסוטה, שכתב וזו באה מטפה פסולה דשמא לכותי או לממזר, והרי שמואל דהוא מרא דמשעתא ס"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר וכו' ע“כ.
[עוד אפשר ליישב דמ״ש רש״י שמא מעובד כוכבים מיירי רק כלפי איסור כהונה דולד מעכו״ם הבת פגומה ופסולה לכהונה, וכ״כ רש״י להדיא יבמות מה ד״ה שבנה פגום ״דאם תלד בת פסולה לכהונה״ [עיין מזה ב״ש סי׳ ד׳ סק״ב]. ורש״י לצדדין קתני, דישראל הבא לישא, לא ישא בת דומה מחמת חשש ממזרות, ואם כהן הוא חושש אפילו מחמת חשש שנבעלה לעובד כוכבים בליכא חשש ממזר כגון שאין לה קרובים ולא ממזר ידוע בעיר. ונמצא לרש״י הן לדברי שמואל ור״י בסוגיא מיירי בכהן וישראל. אמנם זה דוחק.]
ומה שנוגע לנד״ד, יעויין בבי״מ ג״כ הקשה כן לרש״י, ותירץ דמ״מ ישראל ימנע מלישא בת טיפה פסולה. וז״ל והראי' שמפרש וזו באה מביאה פסולה פי' שמא מא"י או ממזר והרי מפרש לענין הנושא ולגבו אף אם מא"י היא הא קי"ל דכשר אלא ש"מ דמ"מ לכתחילה ימנע לישא טפה פסולה וא"כ יצא לה שם מזנה אין חוששין וכו׳ ע״כ. ומבואר חידוש גדול דטפה פסולה פגומה מיהא מצד אביו העכו״ם וע״כ ראוי שלא ישא בת דומה שמא אמו נבעלה לעכו״ם.
ישר כח!!!
השאר תגובה