מגבונים לחים בשבת

ברשותכם,
המתירים (או לפחות מה שאני קראתי בזמנו) מסתמכים (בין השאר) על כך שהנוזל אינו ספוג בתוך המגבון אלא הוא על גביו ולכן לא שייך בזה כלל מלאכת סחיטה. והקצת שכן ספוג זה לא בהכרח יצא ולכן זה כלל לא פס"ר.

שלום לרב. אם אפשר בבקשה לענות על השאלה ה2 וה3. לא מצאתי התייחסות לשאלות אלו באתר

הסבר לשאלה השנייה.
לשיטת האוסרים פסיק רישא דלא ניחא ליה בדרבנן (בשונה משיטת הערוך שמתיר). באיזה תנאים לשיטת האוסרים יהיה מותר לסמוך על היתר זה?

עוד שאלה. לכאורה על פי הראב"ד הזה יהיה מותר להשתמש גם בסחבה שהרי יש לו בית אחיזה

יש לדעת, כי עיקר הדיון כאשר מדברים לגבי סחיטת מגבונים בשבת, הוא מצד איסור מ"דרבנן" שאסור לסוחטם בשבת. כי מן התורה ממש, אין חשש איסור בסחיטת המגבונים, משום ששיעור המים שיכול להסחט מהמגבונים אינו גדול כל כך כדי שיהיה בזה איסור מן התורה. ועוד, שאפילו אם יש איסור סחיטה מן התורה אפילו בסחיטה מועטת, מכל מקום לא שייך איסור סחיטה מן התורה אלא בדבר שהמים הבלועים בו גדלו בתוכו, כמו שמן – בזיתים, ויין – בענבים, ששניהם היו יחד מעצם גידולם, ולאחר מכן הסוחט את הזיתים והענבים מפריד ומפרק אותם זה מזה, ושייך בזה איסור סחיטה בשבת, אבל המגבונים שהמים לא בלועים בתוכם באופן טבעי, אין איסור בסחיטתם אלא מדרבנן. לפיכך, כאשר אנו דנים על שימוש במגבונים בשבת, אנו דנים על איסור סחיטה מדרבנן, האם הוא שייך במגבונים או לא.

לפי דברי התוספות במסכת כתובות (ו.), שכל איסור סחיטה אינו שייך אלא כאשר רוצים להשתמש במשקה שיוצא מן הדבר הנסחט, אבל באופן שמיד הכל הולך לאיבוד, לא שייך איסור סוחט. ובשימוש במגבונים ידוע, שמיד לאחר מכן משליכים את המגבון לאשפה, ואין בו שום צורך. וגם מצד איסור "מלבן" ומכבס, לא שייך לאסור שימוש במגבונים, משום שאדרבה, הם מתלכלכים כאשר משתמשים בהם.

ולאחר מכן כאשר דן בזה בספרו חזון עובדיה חלק רביעי, הרחיב את היריעה יותר, ולמעשה כתב להקל בזה בפרט לצורך תינוקות, ובתנאי שיזהרו שלא לדחוק את המגבונים בחוזקה, כדי שלא יצאו מהם נוזלים, אלא ישתמשו בהם בנחת, ובזה יש להקל בפשיטות.

נהגו שלא לסמוך אלא בצירוף סברות אחרות, ובזה מצינו הרבה פעמים בפוסקים שמצרפים את דברי הערוך, למשל במקום צער הקלו בפסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, ראה נשמת אדם כלל ל אות א, והובא במשנה ברורה סי’ שטז ס”ק ה.

מה לגבי ״אין דש אלא בגידולי קרקע״, ולדעת החת״ס על גידולי קרקע שעברו עיבוד אין דין ״גידולי קרקע״ (וזכורני שכן דעת הנודע ביהודה). ולגבי אם נחשב ״סוחט לאיבוד״ בשימוש לניקוי התינוק . סברא זו זוהי סברת הרשב״א בחידושים לשבת נ עמוד ב בסוגייא פציעת זיתים לסוך פניו ובאמת זוהי סברא קשה .
וסברא נחמדה שמעתי במגבונים שלא יגרע מסוגיית ״כבשים ושלקות״ בשבת קמה עמוד א שאיסורם רק מדרבן לדעת רש״י שכיוון שהמים לא גדלו בתוכן וגם במגבונים לכאורה הדין כן שהמים לא גדלו בתוכם (ויש לפלפל טובא שבסוגיית בכתובות דף ו לא משמע כך).

ולאדם שהזכיר פה את נושא החצי שיעור כמדומני שהגרע״י בעצמו שם דחה סברא זו וכן שמעתי מנכדו.

הן אמת שבדברי הש״ע מובא לאסור . אך אם נאמר זאת נצטרך לומר שהש״ע נקיט כדעת התוס בשבת קמה. בסוגיית ״זיתים וענבים״ שהחיוב בא מצד משקה היין . ומשום כך הש״ע מחמיר מכיוון שמדובר בסעיף על חבית יין (ומ״מ אינו מוכרח). אך לגבי עניין ה״גידולי קרקע״ יש לשים לב שהש״ע הדגיש שסתימת החבית הינה בפשתן. ואפשר לומר שדווקא פשתן ממש ולא דברים אחרים אפילו שנעשו מפשתן , וכ״ש אם נעשו מחומר סינטטי ( ושמעתי שרוב מגבונים אצלנו מחומר סינטטי).
עוד סברא ששמעתי שמביאים בשם הגרש״ז שבמגבונים ליכא איסור סוחט משום שמלאכת ״סוחט״ הינה השתמשות במשקה לאחר פירוקו ממקורו ,ולא שהשימוש בעצם הפירוק.(כמדומני שהובא בספר מאור השבת חלק ג)