הפקדת ב' חפצים והנתבע טוען על אחד שהחזיר ועל השני הילך

שאלה:

רציתי אם אפשר לקבל מקור לדין הפקדה בת ב' חפצים שבטענה א' נפטר משום הילך ובחפץ השני טוען שהחזיר, שבו מתלבנים הראיות סביב מודה במקצת, הילך, מידו של החזרתי וכו'-עד שיטת הראשונים והפוסקים בעניין, תודה תודה. וכמו"כ אציין לשבח את האתר הנפלא שממש נותן את זמנו למען הזולת, ושוב תודה. 

תשובה:

שלום וברכה,

תביעת ב' פיקדונות ועל פיקדון אחד טוען שהחזיר, ובפיקדון השני טוען הילך, הרי הוא כופר בכל, ואינו מודה על חיוב כלל, ולכן לא יהיה עליו חיוב שבועת מודה במקצת, כיון שאין כאן טענה המחייבת אותו ממון שנחשיבו כמודה במקצת.

בהצלחה.

מקורות:

שו"ע חו"מ סימן פז סעיף א: התובע לחבירו ממון או חפץ שהיה כול להחזיק בו בטענת: לא היו דברים מעולם, או החזרתיו לך, או לקוח הוא בידי, אם הוא מודה מקצת, חייב שבועה מן התורה; וכן אם הוא כופר בכל, ועד אחד מכחישו, חייב שבועה מן התורה, אפילו אינו יודע שחייב לו אלא על פי העד; אבל הכופר בכל, ואין עד אחד מכחישו, פטור משבועת התורה (טור ס"י בשם הרמב"ם והרא"ש), בין במלוה בין בפקדון, אבל חייב שבועת היסת, אפילו אמר ליה: מנה לי בידך, והלה אומר: לא היו דברים מעולם, נשבע היסת (טור סי' ט') (ובלבד שיתבענו ודאי, כמו שנתבאר לעיל סי' ע"ה). ואפילו מודה מקצת, אם אמר לו: הילך המקצת שאני מודה, אינו חייב אלא היסת. ואינו נקרא הילך אלא אם כן יהא המקצת שהוא מודה לו מוכן בידו בפני בית דין ליתנו לו מיד, אבל אם אמר: הרי הוא בביתי ואתננו לך, ואפי' אם יתן לו משכון על מה שמודה בו, לא חשיב הילך. וי"א דמשכון חשוב הילך,  דהא אפילו שטר חשוב הילך) (טור ובעל העיטור).