שאלה:
היום עשיתי מעשה טוב בשקט באופן שאינו בולט. הייתי בסביבת אנשים באוטובוס ושמתי לב שמישהי שמה לב וזה עשה עליה רושם. עצם זה ששמה לב יצר בי איזה גאווה(יתכן שזו לא המילה המדוייקת). איך מונעים את תחושת ה"גאווה" הזו . זו תחושה שחדשה לי ולא תקפה אותי מעולם. זה כאילו תחושה ששמו עלי זרקור או מצלמה. אני אמשיך לעזור לאנשים ללא קשר לסביבתי. כי מי שצריך עזרה ראוי לעזור לו ללא קשר לפנימיות של מגיש העזרה. תודה על ההכוונה
תשובה:
זו תחושה פנימית בריאה וטבעית, אין צורך להאבק בזה כי אנחנו רחוקים מאוד מהדרגה הזו, ורק היצר הרע הוא שמצער אותנו ואומר לנו שזה חטא… צריך לשמוח שזוכים לקיים מצוות ולעשות הכל בנעימות ובנחת בלי יותר מידי לייסר את הנפש כי זה לא בריא. ברכה והצלחה ותזכי למצוות.
אשרייך שזכית לקדש שם שמים בהליכותיך.
הפסוק אומר על יהושפט המל הצדיק "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב יז ו)
אין הכוונה שם לתחושת גאווה אלא יותר לעזות דקדטשה אבל בכל מקרה זה אנושי ביותר.
השאר תגובה