שאלה:
שלום כבוד הרב. לעניין שבות דשבות על ידי ישראל. בלוית חן אות לה כתב להתיר זאת לצורך. (והוכיח מדין דימוי שבות לשבות שלא עושים זאת רק בשבות אחד, אולם בשתי שבותים מתור לדמות). ולדוג' לכבות אור על ידי ישראל בשינוי – תרי דרבנן- שבות דשבות ע"י ישראל- לצורך- שמפריע לישון (כגון לחיילים קרביים שצריכים להשלים שעות שינה או לחולה וכו). והביא שם עוד פוסקים מהרם בריסק וכו'. מה הדין לימינו והאם סומכים בנקל על היתר זה? ואם יש הבדל בזה בין האשכנזים לספרדים? מה דעת הפוסקים האחרים האם סומכים על היתר זה?
תשובה:
דין שבות דשבות אפילו לצורך מצוה יש שסברו נאמר רק בגוי ולא בישראל, ראה פרי מגדים סי' שז א"א ס"ק ז, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכא.
אמנם דעת הרבה אחרונים הלכה למעשה להקל בשבות דשבות לצורך מצוה גם על ידי ישראל, [אבל במקום צער הדיון יותר חמור], ראה שו"ת האלף לך שלמה (או"ח, קמו, וראה שהקל אף כשאחד מהשבותים הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהוא שבת חמור, וכאמור), שו"ת מהר"ם בריסק (הנ"ל), שו"ת מהרש"ם (ג, קצח, ובאופן שהוא שעת הדחק וחושש מפני נכרי שהוא גברא אלימא), שו"ת דברי מלכיאל (ה, רלח, לענין שאיבת חלב אם בשבת לאיבוד משום צער), שו"ת ויען יוסף (או"ח, קסד, ע"פ הפמ"ג הנ"ל). וע"ע מש"כ בזה בביאור הלכה (שטז, יב ד"ה לצוד; שמט, ה ד"ה ואפילו). וכ"כ חזו"א (קג, יט), וכן הכריע באג"מ (או"ח ד, צא ענף א). וע"ע בס' הליכות שלמה (תפילה ה, ה) שהגרש"ז אויערבך התיר לחולה לשאת עמו תרופה בצאתו לבית הכנסת על ידי שינוי, כיון שהיא שבות דשבות לצורך מצוה.
