שאלה:
שמעתי פעם שהנוהג של הפרעת הילד בדרשת הבר-מצווה יש הטוענים כי היא ראויה "שלא לבייש" ויש שמערערים על כך וטוענים כי הינה פסולה לחלוטין משום כבוד התורה ומשום שאותם אנשים שכן מקשיבים הן החתן והן השומעים עוסקים בת"ת. רציתי לדעת דעת-תורה מה ההנהגה הנכונה בזה
תשובה:
שלום וברכה
ההנהגה הנכונה היא בכל ילד לנהוג כפי המתאים לו… ילד שמסוגל לדבר, ואפשר להכין אותו לכך, שווה להשקיע בזה הרבה, זו חוויה מיוחדת בשבילו, מעצימה ומעשירה ומבגרת ויש לה חשיבות רבה לפי דעתי. שיאמר דבר תורה איכותי, ילמד אותו היטב, יבין אותו, ידברו איתו על כך שאלות ותשובות, זה מיוחד.
ובאמת במקרה כזה של ילד שאכן למד כראוי את הדרשה, ואולי אפי' היה שותף בהכנת, והוא רוצה לאומרה בציבור. הרי בוודאי שאין להפיסקו ומקיימים בזה מצוות ת"ת כפי שאכן טענת בשאלתך. וזו אכן ההכנה הראויה ללנער הנכנס בעול תורה ומצוות להשמיע את דברי תורתו ברבים ולהיחשב כחלק מכלל ישראל.
אמנם בדרך כלל סיבת ההפרעה, שהילד עדיין איננו בשל מספיק לכך, ועל אף שאכן למד את הדרשה, הרבה פעמים הוא לא מבין אותה לעומקה כראוי, ואיננו יכול לאומרה. אמנם עצם העניין שהוא מתכוננן לכך גם יש לו חשיבות רבה עבורו.
ולכן ילד שלא מסוגל, וכי מה עצה אתה נותן… שיביישו אותו? שיחלישו אותו? זה הרי טראומה שלא שוכחים, בודאי מצוה להפסיק אותו מיד בשירה וריקודים…
שירבו שמחות.
להפסיק רק ילד א׳ ולתת לילד שני? האם זה לא היה עיקר החשש של לא לבייש?
לא מדובר באירוע אחד לשני חתנים… מדובר באירועים נפרדים בהפרשי זמן, תמיד יש הבדלים באופי האירוע והכל נעשה כרצון איש ואיש..
השאר תגובה