שאלה:
שלום וישר כוחכם. יש בעל חוב שחייב לי כמה מאות שקלים. הוא טוען טענות שונות להיפטר מתשלום (מהתייעצות עם שני דיינים הבנתי למעלה מכל ספק שאין בטענותיו כלל כדי לפוטרו תשלום). שאלתיו היכן רוצה להידיין ואמר לי שם של רב מסויים. אך הרב הזה כמעט לא עונה ניסיתי עשרות פעמים וענה רק ארבע או חמש פעמים. בשלוש מהפעמים שענה, הציע זמן לדיון, אך הזמן לא התאים לנתבע (לדבריו). שאלתי היא משולשת. א. האם במצב כזה ניתן לומר (ולהתכוון לכך) לנתבע שאני נותן לו שבוע לקבוע דיון אצל דיין כרצונו ובאם לא יקבע דיון כזה אאלץ לצערי לפנות לבית משפט (בבית משפט אני חושב שגם הוא מבין שאין לו כלל סיכוי)? ב. האם ניתן לומר לו כך, לכל הפחות בתורת איום בלי כוונה לבצע? ג. אני חושב כבר להרים ידיים ולהתייאש, אבל אין בכוונתי "למחול"" על החוב, לא חושב שיש לי סיבה לכך, אבל כן לוותר על התביעה בבי"ד. האם נכון לעשות כך (מבחינה מוסרית השקפתית. פשוט לי שהלכתית זה מותר)? או שדבר כזה בעצם גורם לנתבע לעמוד באיסור גזל כל ימיו בעוד ע"י בי"ד תברר האמת ויהיה מחוייב לפעול על פיה. האם יש עניין להתאצץ לתבוע? או שלפנים משורת הדין דווקא להתייאש מהתביעה?
תשובה:
שלום וברכה,
א. אתה עובד קשה מדאי. אתה לא אמור לקבוע לו דיון ולא לחפש זמן מתי ואצל מי להתדיין. אתה אמור ללכת לבית דין באזור מגורך לפתוח תיק והם יזמנו אותו לדיון. והיה אם הוא יגיע מה טוב. ואם לא יגיע, תקבל היתר לפנות לבית משפט. יש לו זכות לומר שרוצה בית חילופי, אבל הוא צריך לקבוע דיון במקום חילופי. ואם לא קובע ולא מגיע לבית דין שזומן, דינו כסרבן בית דין.
ב. במצב עכשיו אסור לפנות לבית משפט, אבל אתה יכול לאיים עליו בינך לבינו שאתה מתכונן לתובעו בבית משפט.
ג. אין סיבה להתייאש או למחול על התביעה. תנסה לתובע ותצליח. וכמו כן אין שום עניין לא לתבוע ממנו את חובו, וגם לא לפנים משורת הדין. לפנים משורת הדין נוהגים עם אנשים שהולכים ביושר, ולא עם אנשים שכופרים ומכחישים את ההלוואה.
בהצלחה.
