שאלה:
שלום וברכה, בפירוש המשניות (דמאי ו' משנה ו') מסיק הרמב"ם שמותר לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל. רציתי לשאול בנושא זה כמה שאלות: א. על מה מסתמך הרמב"ם בפסק הלכה זה? ב. האם הגמרא מכריעה להלכה בעניין זה או שהדבר נשאר במחלוקת והרמב"ם הוא שפוסק כדעת הסוברים שמותר לגרום טומאה לחולין בארץ ישראל? ג. האם יש חולקים על הרמב"ם בפסק הלכה זה? אשמח לתשובה מפורטת בעניין. הדבר נוגע מאד לסוגייה שאני עוסק בה.
תשובה:
שלום וברכה
במסכת עבודה זרה דף נה ב נחלקו תנאים או=ם מותר לגרום טומאה לחולין או לא, אולם בסוגית הגמרא בנדה דף ו ב נקטו בפשיטות שהדבר מותר, ובריטב"א שם מדובר שהדבר מותר אפילו בארץ ישראל, ועל פי זה נקט הרמב"ם בדמאי שם כפי שציינת שאין בכך איסור. אכן התוס' בנדה באחד מפירושים שם חלקו על פסק דינו של הרמב"ם וסברו שההיתר הזה קים רק כאשר כבר קיים חשש טומאה בפירות, אך אם הם טהורים ממש אסור לגרום להם טומאה, וכן נראה בתוס' הרא"ש בנדה שם בדעת רש"י. וראה עוד ברמב"ן עבודה זרה שם.
אשריכם. תודה רבה. המידע היה לי לעזר רב.
לכאורה אם הדבר אסור (וכדעת התוס') האיך מצינו ידינו ורגלינו? שכן עפ"ז כשכולנו אבות הטומאה יהיה מותר לאכול רק פירות וירקות שמעולם לא בא עליהם מים מאז שנתלשו ולא הוכשרו וזה כמעט לא מציאותי! ובמידה שהאיסור הוא רק דרבנן – האין זה "אין רוב הציבור יכולין לעמוד בה"?
נכון, זו הערה מדוייקת.
השאר תגובה