ברית מילה בתענית ציבור

שאלה:

ברית מילה בתענית עשרה בטבת , מה דין המוהל הסנדק אבי הבן והמוזמנים

תשובה:

שלום וברכה

כיון שלא מדובר בתענית נדחית אלא בכזו המתקיימת בזמנה, ודאי כולם מתענים כרגיל, עושים את הברית ביום והסעודה בערב במוצאי הצום, מה שכן דנו הפוסקים הוא לגבי סדרי התפילה, והעתקי לך בזה מספרו של ידיד הגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט"א:

תענית ציבור

א.     ביום תענית ציבור שחל ביום המילה, אומרים כל הציבור, את הסליחות המיועדות לאותו היום, והוידוי הנאמר אחריהם, ואומרים אותם כדרכם בלא שינוי[1]. ויש שנהגו לקצרם במעט, ולסיים ב"יכירו וידעו כי לה' אלוקינו הרחמים והסליחות"[2]. אמנם בעלי הברית אינם אומרים סליחות אלו דיו"ט שלהם הוא[3]. ויש חולקים וסוברים דאף בעלי הברית יאמרו הסליחות כדרכם[4].

ב.      הנוהגים לומר "אבינו מלכנו" ביום תענית ציבור, אומרים אותו אף ביום המילה[5]. למעט את בעלי הברית שאינם אומרים, דיו"ט שלהם הוא[6]. ויש חולקים וסוברים דאף הם אומרים "אבינו מלכינו" כדרכם[7]. ובתעניות בה"ב יש אומרים דאף הציבור אין אומרים "אבינו מלכינו"[8].

ג.      תפילת עננו הנאמרת בימי התענית, אף במקום המילה אומרים אותה כדרכם, בין בתפילת הלחש ובין בחזרת הש"ץ כברכה בפני עצמה, וכן קוראים בתורה בפרשת 'ויחל משה'. ואחר חזרת התפילה אומרים וידוי ואמירת י"ד מידות, ואין אומרים "והוא רחום", ואפילו למנהג הספרדים שאומרים "והוא רחום" בתענית ציבור בכל ימות השבוע, בכיוצא בזה לא יאמרו "והוא רחום"[9]. [ולמנהג א"י שאומרים "מה נאמר לפניך" קודם י"ג מדות, יאמרוהו גם בתענית ציבור, אף במקום המילה[10]].

ד.      הנוהגים שביום המילה אין אומרים תחנון אף במנחה[11], ה"ה דאף בתענית ציבור אין לומר וידוי ונפילת אפים במנחה[12]

 



[1] שו"ע (או"ח סי' קלא ס"ה, ויו"ד סי' רסה סי"ג). ע"ש. ומש"כ שיאמרו כדרכם בלא שינוי, כ"כ בס' אישי ישראל בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (אות ר"ל), דטעות היא בידי המקצרים בסליחות הנאמרות בתענית החלה ביום המילה, דאין לשנות כלום מסדר הסליחות, אלא יש לאומרם עד תומם, ומש"כ המ"ב שמניחין מקצת היינו שאין אומרים תחנון.  

 

[2] כן היא משמעות דברי המ"ב (סי' קלא סקכ"ח) שהעתיק את דברי הט"ז (שם סקי"ב) שכ', מתפללין סליחות, שמניחין מקצת, וא"צ להניח לגמרי. ע"כ. ולפי"ז כ' בלוח א"י (תענית קמא של חודש חשון), שביום שיש מילה בביהכ"נ נוהגים לומר הסליחות עד הרחמים והסליחות. וכן הובא בס' הליכות שלמה (תפילה, פי"ז סי"ד) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

 

והנה מש"כ לעיל בשם הגרח"ק דכוונת הט"ז והמ"ב באומרם שמניחין מקצת היינו שאין אומרים תחנון, ולא קאי על הסליחות עצמן. הנה באמת כן נראה גם מעיון במקור הדברים בזה בדברי השבה"ל (ענין תפילה סוס"י ל, והל' מילה סי' ה) שהביא לשון תשובות הר"י ב"ר יהודה שהשיב לר' מנחם ב"ר מכיר בן דודו, שמשם מקור ד"ז של אמירת סליחות ביום המילה שחל בתענית ציבור, ומשמע שם להדיא דהא דמניחין במקצת קאי על אמירת והוא רחום ותחנון, דסגי בהכי וא"צ להפסיק באמירת סליחות ווידוי, וכן היא משמע קצת מלשון המחבר שכ' וז"ל: מתפללים סליחות ואומרים וידוי כדרכם. ע"כ. ממ"מ מצינו כמה טעמים ליישב דברי הבעל לוח א"י ולומר, וכמ"ש בשו"ת צי"א (ח"ז סי' ט) וזת"ד: דבעל הלוח א"י כתב דבריו לפי מנהג קבוע שראה שנוהגים כן בירושלים, והמנהג י"ל שנתיסד על יסוד הדברים האמורים בדברי הראשונים שבב"י שעיקר טעמן הוא מפני שיש להראות שמקצרין בתחנונים לכבוד המילה, שמקיימין אותה בשמחה, ולכן ראו רבני ירושלים להנהיג לקצר מפני זה במקצת גם בגוף הסליחות, ואולי גם הט"ז והמ"ב פירשו כן שלא קובע הדילוג של והוא רחום ותחנון בדוקא אלא שאפשר שפיר גם להניח במקצת אפי' מגוף הסליחות, ולכן סתמו דבריהם וכתבו בסתמא בלשון שמניחין מקצת וא"צ להניח לגמרי לכלול בזה שאפשר להניח מקצת גם מהסליחות, והכי משמע גם מלשונו של השבלי הלקט הנ"ל המובא בב"י, וכן מספר הפרדס לרש"י (סי' רפ"ב) ממה שמדגישין בדבריהם לכתוב בלשון ואין צריכין להפסיק לגמרי ומשמע שעיקר הקפידא הוא שלא להפסיק מיהת לגמרי, אבל לומר מקצת ולהניח מקצת אפשר שפיר אפילו מגוף הסליחות. והוסיף עוד, דהלבושי שרד למד כן בכוונת השו"ע גופא, דהנה בהגהות לבושי שרד (שם) כתב על דינו של המחבר דבת"צ אין נופלין על פניהם ואין אומרים והוא רחום וז"ל: ומה שלא כ' המחבר דין זה בב' וה' רבותא קמ"ל דאפילו בת"צ שמחמירין לומר סליחות ווידוי וסומכין על שמניחין מקצת וה"א שיאמרו גם והוא רחום, ע"כ. הרי משמע מזה דהלבו"ש פירש דז"ש שמניחין מקצת אין המכוון דוקא על והוא רחום דהרי כותב דה"א שיאמרו והוא רחום היות ומניחין מקצת, הרי דהמקצת לא מוסב בדוקא על והוא רחום, וגם אין לומר דהמכוון על נפ"א, דזה הרי ישנו גם בב' וה' ותחזור א"כ הקושי' למה שלא כתב המחבר דין זה בב' וה', ובע"כ מוכח מהלבו"ש דפירש דהמקצת שמניחין הכוונה לגוף נוסח הסליחות. ועוד שיש מקור להך מנהגא להניח גם מקצת מגוף הסליחות מדברי הלבוש (יו"ד סי' רס"ה סעי' י"ג) שביאר טעם החילוק בין "והוא רחום" ותחנון שאין אומרים ביום המילה, ואילו "אל ארך אפיים" אומרים, מפני שאא"פ הוא בקשה ולא תחנה, וההפרש שבין בקשה לתחנה הוא זה, בתחנה הוא קובל ומתאונן על הצרות והפגעים שפגעוהו ועל כן מפיל תחנתו ומתחנן לפניו יתברך שימלא משאלותיו וחסרונותיו ממקום אחר, אבל בקשה הוא שמבקש ממנו ית' שישמרהו ויצילהו ויתן לו מה שמבקש ממנו בלי שום קובלנו' אנינות דברים על מה שעברו עליו מהצרות אלא כעבד המבקש מאדונו העשיר שיתן לו כיון שהיכולת בידו, לפיכך מה שהוא קובלנו' ואנינות אין אומרים ביום שמחה אבל בקשות דרך לבקש אפילו מתוך שמחה. ע"ש. ולפי"ז י"ל דמכאן ג"כ מקור לקצר קצת גם בסליחות כדי להראות שביום זה לא באים בקבלנו' ואנינות אלא דרך תחינה ובקשה לבד באמירת הפיוטים העיקריים והקבועים מקדמת דנא. וציין שם עוד לספר זכור לאברהם (ח"א חאו"ח אות וידוי) דמשם גם משמע שיש מקום לחלק ולומר דגם בסליחות יש לומר רק הסליחות שנתחברו מקדמת דנא, [והיינו עד הרחמים והסליחות] אבל אלה שנוספו עליהם אח"כ יש מקום לומר דאין לאומרם בברי"מ. ע"ש.

 

[3] אף שהפרמ"ג בקונטרס נועם מגדים (סוף סימן א) שנסתפק בזה אם בעלי הברית אומרים את הסליחות. מ"מ בס' קשר גודל (סי' יט אות כד) הביא החיד"א בשם שו"ת בית דוד (סי' שמ"ז) דבעלי הברית אינם אומרים סליחות אלו. וכן הביא בשע"ת (סי' קלא סקט"ו) בשם הבאה"ט, דרק בקריאת פר' ויחל חייבים אף בעלי הברית כשם שחייבים בתענית, משא"כ באמירת הסליחות. וכ"ה בהג' דברי נחמיה (שנדפסו בסוף שו"ע הרב, סי' קלא סוס"ז במוסגר) דבעלי הברית כיון שיו"ט שלהם הוא אפשר שאינם אומרים הסליחות. וכ"כ הכה"ח (שם סק"צ) בשם האחרונים. וכך הביא הגרי"מ טיקוצ'ינסקי בלוח א"י (תענית שני קמא של חודש חשון).

 

[4] ס' קיצור דיני ברי"מ ופדה"ב בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (אות מ) שהשיב כי גם בעלי הברית אומרים סליחות ווידוי בת"צ. ע"ש. ואכן גם בעל הדברי נחמיה הנ"ל לא ברירא ליה כ"כ הך מילתא שהרי כתב בלשון 'אפשר' כנ"ל. ובפרט שהפרמ"ג הנ"ל נשאר בספק בענין זה.

 

[5] ערוה"ש (או"ח סי' קלא סי"ז, ויו"ד סי' רסה סל"ח). וכ"ה בס' אישי ישראל בתשובות הגר"ח קניבסקי שליט"א (אות ר"ל) בשם הגרח"ק. ע"ש.

 

[6] ס' אישי ישראל (פכ"ה הע' קו). ע"ש.

 

[7] קונטרס בדמיך חיי (הלכות והליכות פי"ט ס"ב). ע"ש.

 

[8] כ"כ בס' הליכות שלמה (תפילה פי"ז סי"ד), בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, דנהגו בתעניות בה"ב שאם יש בעלי ברית ביהכ"נ אין אומרים אבינו מלכנו, ובהערה ט"ז שם כתב הטעם משום דאמירת אבינו מלכנו בעשי"ת שייכת לתפילת שמו"ע, משא"כ בבה"ב שכבר הפסיקו באמירת סליחות. ומ"מ בהע' שם כ' דבישיבת "קול תורה" הורה הגרשז"א לומר אבינו מלכנו בתענית בה"ב גם ביום המילה.

 

[9] ב"י (או"ח סימן קלא) בשם תשובת רבינו יצחק בר יהודה. ואיפסקא בשו"ע (שם, ס"ה). ע"ש.

 

[10] ס' תורת המועדים (הל' ד' תעניות, סימן ג סעיף טז) בשם אביו הגאון. ע"ש.

 

[11] וכדברי הב"ח (סימן קלא) והט"ז (שם ס"ק יא), והשיירי כנסת הגדולה (הגהות ב"י ס"ק יז), ושאר האחרונים, וכנ"ל.

 

[12] ס' תורת המועדים (שם), והביא כן מעשה רב מאביו הגאון. וכתב דאף דבס' רוח חיים (סימן קלא סק"ב) כתב הגר"ח פלאג'י, דבמנחה יעשו כסדר שעשו בשחרית, לומר סליחות ופיוטים, ואומרים וידוי, ולא לומר נפילת אפים וכדומה. ע"ש. והובא בכף החיים (שם ס"ק צא). אולם כתב שם לחלק, דכנראה מלשון הכף החיים היה מנהגם לומר סליחות ביום ת"צ אף במנחה, וא"כ אין סברא לחלק בזה אף כשיש שם אחד מבעלי הברית וכדו'. אולם לפי מנהגינו כיום, שאין אומרים סליחות בת"צ במנחה כלל, אלא אומרים וידוי ונפי"א כמו בשאר ימים, לכן אם יש בבית הכנסת חתן או בעלי הברית, דינו ג"כ כשאר ימים, ואין לומר וידו ונפילת אפים.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל