אהבת הארץ חרדית לעומת משנתו של הראי"ה קוק

שאלה:

כבוד הרב שלום. אין לי ספק שבני הציונות הדתית נשענים על רעיון ושורשים חזקים מן התורה ואני מגדיר את עצמי כציוני נלהב אך מתנגד מאוד לדרכם של הרב קוק האב והבן והערצה העיוורת כמו חסידות סביבם גם אם היו גאונים עצומים. אני אינני יכול לקבל את החיבור לתנועה החילונית והנסיון לגונן עליה ולהצדיק אותה ולהסביר אותה. אני מאמין ותוהה אם אפשר לחיות על פי הציונות הדתית האמיתית אשר באה מהגותם וספרי ההלכה של מבשרי הציונות הרבנים הגאונים קלישר,מוהליבר,גוטמכר,אלקלעי,ריינס,ישראל מקוטנא עד מרן ספקטור ואייגש הי"ד ברצף הזמן. אני מצד אחד מסכים עם הרב וסרמן הי"ד והרב אברהם חזן על הביקורת של נפילה רוחנית וגשר מוזר והצדקה של כל שרץ של החילונים הכופרים מהרצל ובן גוריון ושות שעושים חסדי הרבנים קוק אך מצד שני אני בעד תחיית ובניין האומה ושיבת ציון בארץ לפי התורה השלמה שכוללת את תורת המדינה,ממלכה,ציבור,חקלאות לפי שהעם יצא לגלות שאפשר למצוא אצל הגאונים הרבנים הרצוג וולדנברג וראטה עליהם השלום. לצערי כל הרבנים אשר ציינתי בין אם אלו בני המאה האחרונה או מבשרי הציונות נעדרים מהציונות הדתית של תלמידי הרבנים קוק ובמקרה הטוב הערה בשיעור היסטוריה. שאלתי כבוד הרב האם בכלל זה נכון ואפשרי/ישים לעשות חיבור ציוני כזה נטו ממבשרי הציונות עד הגאונים הציונים החרדים תוך זניחת תורת הרב קוק ובכך גם ליצור חיבור יותר טוב חרדי דתי שכן מעט מהחרדים לא יתנגדו ללמוד דברי תורה של הרב ראטה או מלצר או הגריד אף שהיו ציוניים אך מזוויות אחרת.

תשובה:

שלום וברכה

כיון שלא ממש פירטת במה דבריך באים לידי ביטוי, אני מרשה לעצמי לומר באופן חופשי ודי כוללני, שרוב הציבור החרדי מזדהה עמוקות עם עצם התוכן שאתה מציג… כלומר יש הבדלי ניואנסים כאלו ואחרים, אבל עיקר השוני אינו במהות אלא בדרכי הפעולה, החששות מסטייה בחינוך מחמת קירבה יתירה למושגים או ציבורים כאלו ואחרים, או אפילו סתם סמנטיקה, שאל חרדי מה הוא אומר על "ציונות כזו או אחרת" הוא מיד מסתייג בגלל הקונוטציה של המילה ציונות שמזכירה לו את הרצל, אבל אם תשאל אותו על הזכות הגדולה לגור בארץ ולקיים מצוותיה, מיד הוא נזכר ברמב"ן הידוע בפרשת אמור, ובב"ח הידוע באורח חיים סי' רח, ובכלל בכל כתבי הגר"א ותלמידיו בענין זה, ובכל התפילות ונהרי הדמעות נשפכו סביב הענין הזה, והוא בודאי שמח על הזכות העצומה, והיעוד הגדול. ומה שהזכרת בסוף דבריך לגבי דברי תורה מרבנים אלו, תמהתי עד מאוד… יש מי שאינו לומד באבן האזל, או בשו"ת הר צבי או בכתבי הגרי"מ טיקוצינסקי, ובודאי הנצי"ב מוולוז'ין ועוד ועוד. היותר הלכתיים שבינינו ודאי לומדים בקול מבשר, וגם בעזרת כהן ומשפט כהן וכו', אין כל קשר בין הדברים והדברים פשוטים ונהירים לגמרי.

ואגב, אני רוצה להסתייג מהאופן בו הזכרת את הראי"ה קוק זצ"ל, כביכול אנחנו מתנערים ממנו ואיננו רואים בו ת"ח גדול בתורה, ולא היא, הראי"ה קוק היה ראש הרבנים בארץ ישראל והיה נערץ על רוב הקהילות, גם בישיבתו למדו תלמידים מישיבות חברון וטלז [שבאו מחו"ל במיוחד לשם כך] הרבנים שהזכרתי ראו עצמם כתלמידיו לכל דבר וענין. הוא אגב סידר קידושין בחופתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגרש"ז אויערבך ראה בו רבו.. ההסתייגות הקיימת היום מדרכים שונות בציבור הדתי לאומי שהם אכן נתלות ויוצאות מתורותיו של הראי"ה קוק, אינם בהכרח עולות בקנה אחד עם השקפתו האמיתית לפי דעתי. אם ניקח למשל את נושא הצניעות, הרי שהגרי"מ חרל"פ בהספדו על הרב קוק העיד עחיו שלא ראה צורת אשה מימיו למעט אמו ואשתו. אינני יודע אם היתה בזה הפרזה או לא, אבל איש שמהללים אותו כך, ודאי לא יסכים להתנהלות החברתית של תנועת בני עקיבא… אני משוכנע בכך… וכן על זה הדרך כל ימיו ולילותיו היה התורה הק', הקמת ישיבתו היתה בעיניו היעוד הגדול ביותר, אין לי ספק שהיה רוצה לראות כמה שיותר לומדי תורה באמת ובתמים, ואינו מעודד "השתלבות בחברה הישראלית" כתכלית ויעוד רוחני…

כל הבילבול הקיים היום בציבורים שונים, כביכול השירות בצבא הוא מצוה חשובה יותר מכל המצוות, ואהבת הארץ גוברת על כל ערך רוחני אחר, לא מצאתי באורחות חייו של הראי"ה קוק. אמת שאהב את העם והארץ ודיבר על כך, אבל הרי אין ויכוח על עצם חשיבות הדברים אלא על משקלם ביחס לדברים אחרים, ועל מוקד ההתייחסות בחיים האישיים, ובזה רואה אני את התנהלותו של הראי"ה קוק בחיים האישים ובחינוכו לתלמידיו עין בעין עם שאר גדולי הדורות.

כלומר, השוני נעשה אצל תלמידי תלמידיו לפי דעתי, ומתוך מטרה להפתח ולקרב את תלמידי הישוב החדש שלא באו מקרב הציבור האמוני החזק, תלמידי כפר הרוא"ה ועוד, ואגב התנהלות זו החלה סביב שנת תשי"ד, כעשרים שנה לאחר פטירתו. יש הרבה להאריך בזה אבל אין כאן המקום.

הדבר היחיד שאכן יש לומר, שרבנים אחרים בני דורו, אף שאהבו מן הסתם את הארץ לא פחות, סברו מסיבה טקטית שעליהם להתבדל ממחדשי הישוב והשפה ועוד, כדי שלא יקרה מה שאכן קרה, אבל שוב זה ענין טקטי ולא כל כך רעיוני.

היו כמובן ציבורים חשובים וגדולי תורה שהתנגדו להראי"ה קוק, כמו הגרי"ח זוננפלד ובמידה רבה גם לאחר שנים החזון איש, אבל זו היתה סוג של מחלוקת ענינית ונקודתית לשם שמים, זה לא הפריע לחזון איש לתאר את הראי"ה קוק בתארים מפליגים מאוד, גם הרב זוננפלד כידוע היה נוסע עם הרב קוק בכל הארץ במסעות המושבות לקרב יהודים לאביהם שבשמים ובאופן אישי שררה ביניהם ידידות ויחס של כבוד, משום שידעו לכבד איש את מעלת רעהו.

חשוב להבין, שהויכוח העיקרי בין הציבור החרדי לדתי לאומי [גוון מסויים עכ"פ ואין כוונתי לעשות הכללות חלילה!! אבל זהו גוון בעל משקל ציבורי רחב מאוד מאוד], אינו נוגע לאהבת הארץ וכדומה, אלא הוא נוגע ליחס שמתפרש כפשרנות מסוימת בעניני דת, אם זה בענין המגמה התורנית ההולכת ופוחתת בקרב בני הנוער, ואם זה באוירת הפסיקה הפשרנית משהו ברוח בית הלל כביכול כפי שיש שטועים להגדיר. שמעתי פעם מרב מסויים שאמר "בדור שלנו הדיעבד הוא לכתחילה", אמירה כזו, פסיקה ברוח זו היא הרת אסון, וגורמת לא רק להפסד בקיום התורה והמצוות, אלא גם לנשירה גדולה בין בני הנוער ולרדידות בעולם ההלכתי והתורני, כאן עיקר הויכוח ולא בנושא של הארץ ושיבת ציון, שאלו הם נושאים שבציפור הנפש של העם היהודי מאז ומתמיד.

יום נעים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל