הדלקת נרות חנוכה במקומות ציבוריים

 

מצוות חנוכה מוגדרת כ"נר איש וביתו". מדובר בהדלקה של הבית, המאירה כלפי חוץ. למרות זאת, כיום אנו רגילים לראות טקסי הדלקה של נרות חנוכה במקומות ציבוריים רבים, עד שכמעט בכל אירוע ציבורי שימי החנוכה מתקיים טקס הדלקה.

מה המעמד ההלכתי של הדלקת הנרות במקום ציבורי – אם במקום העבודה, אם במסיבת חנוכה, ואם בכיכר העיר? האם יש בכך קיום מצווה, והאם רשאי המדליק לברך על ההדלקה? שאלה זו קשורה כמובן למנהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, והתשובה אליה כרוכה בהבנת יסוד העניין של הדלקת הנרות בבית הכנסת והברכה שאנו מברכים עליה.

במאמר זה נעיין אפוא בדין הדלקת הנר בבית הכנסת, ונשתדל לעמוד על יסוד עניינו וגדרו. מתוך כך נבוא לדין הדלקת הנרות במקומות ציבוריים, ונדון אם יש בכך מצוות הדלקת נר חנוכה, ואם ניתן לברך על ההדלקה או שלא.

הדלקת הנר בבית הכנסת

בשולחן ערוך (או"ח, סימן תרעא, ס"ז) נפסק ש"מדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא". מקור ההלכה הוא בדברי הטור, שמזכיר בדרך אגב, תוך דיון על מקום הנחת החנוכייה, ש"בבית הכנסת מניחה בדרום זכר למנורה שהייתה בדרום". ה'בית יוסף' מבאר: "שתקנו כן, מפני האורחין שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתקנו קידוש בבית הכנסת משום האורחין דאכלו ושתו בבי כנישתא".

נימוק זה כבר הובא ב'ספר המכתם' (פסחים, אות קא). לצדו נאמרו נימוקים נוספים.

טעם נוסף להדלקת נר חנוכה בבית הכנסת, אף הוא מובא בבית יוסף (בשם הכלבו), הוא "כדי לפרסם את הנס בפני כל העם ולסדר את הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להשם יתברך, קידוש שמו, כשמברכין במקהלות". טעם זה מבואר גם בדברי הריב"ש (סימן קיא), שהובאו בבית יוסף: "כיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולים לקיים המצוה כתיקונה [להניחה על פתח ביתו מבחוץ], ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו בלבד, לזה הנהיגו להדליק בבית הכנסת לקיים פרסומי ניסא".

טעם שלישי שהוזכר להדלקה זו הוא "זכר למקדש". טעם זה מוזכר גם הוא בדברי ה'כל בו', וה'בית יוסף' הביא את דברי תרומת הדשן (סימן קד) שכתב טעם זה בשם הסמ"ק: "שאנו מדליקים בבית הכנסת לצד דרום, זכר למנורה".

אולם, ניתן להבין שאין הכוונה לטעם שניתן לעיקר המנהג, אלא רק למיקומה של המנורה בתוך בית הכנסת – ואילו הטעם למנהג עצמו הוא כאמור משום פרסום הנס או להוציא את האורחים ידי חובתם. עם זאת, בשו"ת בנין שלמה (ח"א, סימן נג) כתב לבאר על-פי טעם זה את מה שנוהגים להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת דווקא ביום (ולא בלילה או לאחר שקיעת החמה) – שכן במנורת המקדש היה הכהן מדליק בבוקר את הנרות שכבו בלילה, ומשום כך הונהג המנהג להדליק נרות חנוכה בשחרית בבית הכנסת.

הברכה על הדלקה זו

קשה להסתמך על הטעם הראשון שהובא לעיל בשורש המנהג – להוציא אורחים ידי חובתם – לעניין ברכת נרות חנוכה. המנהג לערוך סדר קידוש בבית הכנסת נתקן כדי להוציא את מי שלן בבית הכנסת, באופן שמקיים דין "קידוש במקום סעודה" בבית הכנסת. כיון שכך נתקן המנהג, יש מקומות הממשיכים לקיימו גם כיום, כשהלינה בבית הכנסת נהייתה לא מקובלת. אולם, בשל הבעייתיות של המשך המנהג, כתב השולחן ערוך (סימן רסט) ש"יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת, וכן מנהג ארץ ישראל".

כיון שכיום אין לנים ואוכלים בבית הכנסת, לכאורה אף בנוגע להדלקת הנר עדיף שלא להדליק בברכה בבית הכנסת, ושלא כמנהגנו.

מנגד, דברי הבית יוסף בביאור הטעם השני – משום פרסום הנס – כוללים גם את עניין הברכה, כפי שמביא מהכל בו: "כדי לפרסם את הנס בפני כל העם ולסדר את הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להשם יתברך, קידוש שמו, כשמברכין במקהלות". לדבריו, מהווה הברכה חלק מהותי מפרסום הנס.

סיבה נוספת לברך על ההדלקה עולה מתוך דברי הריב"ש (סימן קיא), שאף הם הובאו ב'בית יוסף'. לדבריו, המנהג להדליק בבתי הכנסת הוא מנהג קדום ('מנהג ותיקין'), ונתקן משום 'פרסומי ניסא', בפרט נוכח העובדה שבגולה מדליקים בכל בית ובית בפנים ואין מקיימים את המצווה כתקנה, שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ (למרות שבתקופת ה'שולחן ערוך', הדליקו בחוץ).

באשר לברכה על המנהג – שהרי אין אנו מברכים על מנהגים אחרים כגון חיבוט ערבה – ביאר הריב"ש שמאחר שיש בהדלקה פרסום הנס לרבים, שבאים לבית הכנסת, נהגו לברך, כשם שנוהגים לברך על ההלל בראש חודש, למרות שגם זה נחשב כמנהג בלבד. הריב"ש מחלק בזה בין סוגים שונים של מנהג: "ואע"פ שאין מברכים על המנהג, זהו במנהג קל… אבל בזה שהוא לפרסם הנס בבית הכנסת ברבים, מברכים עליו, כמו שנהגו לברך על ההלל של ראש חודש".

גם בבאר הגולה על השולחן ערוך ביאר שמברכים על המנהג כשם שמברכים על מנהג אמירת הלל בראש חודש.

מכאן למדנו שישנם לכאורה שלשה טעמים לברכה שמברכים על מנהג הדלקת הנרות בבית הכנסת:

  1. שכך נתקן כדי להוציא אורחים ומי שלן בבית הכנסת ידי חובתם;
  2. כדי לפרסם את הנס;
  3. מפני שמדובר במנהג קבוע, ויש לברך על המנהג.

ברכת על המנהג

בשו"ת חכם צבי (סי' פח, הובאו דבריו בבאר היטב, סימן תרעא) תמה על דברי השולחן ערוך, שהרי הבית יוסף עצמו (סימן תכב, סעיף ב) פסק שאין לברך על הלל בראש חודש, ולדעתו מבואר להלכה שאין לברך על המנהג. איך אפוא פסק שיש לברך על הדלקת הנר בבית הכנסת משום שכך נהגו?

מכוח קושיה זו, וכן ממה שקשה על דברי הריב"ש שמאחר שלא תיקנו חז"ל הדלקה זו (למרות שהיו מדליקים בפנים) מניין לן הכוח לתקנה, הניח החכם צבי את דברי הבית יוסף בצריך עיון.

הרב יעקב עמדין (בנו של החכם צבי; מור וקציעה סי' תרעב) כתב לחדש שברכת נר חנוכה שונה היא מכל ברכות המצוות, שכן חשובה היא כחלק מעצם המצווה של הדלקת נר חנוכה. הסיבה לכך היא משום שללא ברכה אין בהדלקה פרסום הנס, והרואה אומר שהוא מדליק את הנר לצורכו – ולכן מברכים גם על ספק בנר חנוכה, ואין אומרים בו הכלל של ספק ברכות להקל.

בזה מיושבת התמיהה הנ"ל על דברי השולחן ערוך: אמנם לעניין הלל אין לברך מספק (שמא אין מברכים על המנהג), אך כאן בנר חנוכה יש לברך מספק, משום חובת פרסום הנס.

דבריו כמובן מחודשים, אך הם מצטרפים למה שהבאנו לעיל מדברי הבית יוסף בשם הכל בו, שהברכה מהווה חלק מהותי מפרסום הנס, ולכן מן הראוי לברך על הנרות כדי לפרסם את הנס.

חילוק נוסף בין מנהגים שונים מבואר בביאור הגר"א, שכתב לדמות מנהג הדלת נרות חנוכה בבית הכנסת למה שנהגו לברך על ההלל בליל ראשון של פסח בבית הכנסת, למרות שעיקר מצוות ההלל לאמרו על סדר ההגדה. מנהג זה נהגו אף בני ספרד, שאין מברכים על הלל בראש חודש, ומבואר אפוא שישנם מנהגים שמברכים עליהם גם לפי השולחן ערוך.

ייתכן לבאר שמנהגים אלו – הלל בליל פסח והדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת – שונים ממנהגים שאין מברכים עליהם (הלל בראש חודש וחיבוט ערבה), מפני שאינם מנהגים מחודשים לגמרי, אלא מעין הרחבה של מצווה הנוהגת באותו הזמן (בנר חנוכה להדליק בבית הכנסת ולא רק בבית, ובהלל לקרוא אותו בבהכ"נ אחר התפלה ולא רק באמירת ההגדה).

המדליק בביהכ"נ מברך שוב על הדלקת ביתו

חשוב להזכיר את דברי הרמ"א, שפסק (שם) שגם מי שהדליק בבית הכנסת לא יצא בכך ידי חובתו, וחוזר ומדליק בביתו בברכה. הטעם הפשוט לכך הוא שמה שאדם מדליק בבית הכנסת אינו מקיים את חובת הדלקת נר חנוכה המוטלת על כל אדם, דהיינו חובת "נר איש וביתו". כך אמנם נקט הגר"א בטעם השני שהביא: "ועוד שהרי אמרו נר איש וביתו", וכן ביאר ב'משנה ברורה' (תרעא, ס"ק מה).

אולם, בנוגע לברכת 'שהחיינו' יש נידון בפוסקים אם מי שכבר בירך בהדלקה שבבית הכנסת רשאי לברך שוב בהדלקה שבביתו. למעשה כתב בזה ה'משנה ברורה' (שם) שיברך שהחיינו בביתו רק אם מדליק להוציא את אשתו ובני ביתו (ועי' בשו"ת זרע אמת, ח"א, סימן צו, בנוגע למי שבירך 'שהחיינו' בביתו ועתה מדליק בציבור). בספר שלמי תודה (סימן כו) הוסיף לדון לעניין ברכת 'שעשה ניסים' – שלהלכה מברך שוב בביתו גם לאחר שבירך בבית הכנסת.

הדלקה במקומות ציבוריים

מכאן נבוא לנדון של הדלקה במקומות ציבוריים – במקומות עבודה, במסיבות חנוכה פומביות, ואפילו בכיכר העיר. איך על המדליק במקומות אלו לנהוג?

בפשטות יש לומר שנהגו לברך על הדלקה בבית הכנסת – הא, ותו לא. כפי שנתבאר, חידוש הוא שנהגו לברך על הדלקה זו של בית הכנסת, עד שיש שנמנעו מכך: בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' שעד) כתב שהחתם סופר היה נמנע מלהדליק נר חנוכה בבית הכנסת משום ספק בברכה. להלכה אמנם מברכים על הדלקת בית הכנסת, אך נראה ש"אין לך בו אלא חידושו", ולכן אין לברך על הדלקה של מקומות ציבוריים.

כך כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ו, סימן סה, אות ג) בחריפות: "הנה כמה דחקו רבותינו למצוא טעם על ברכה זו בביהכ"נ כמבואר בתשובת הריבש ובתשובת החכם צבי, ואיך יעלה על הדעת לחדש מעצמנו מה שלא שערו אבותינו".

גם בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו, סימן ל) כתב שיש להימנע מכך: "ברור הדבר שאין לברך, ופוק חזי כמה דיות נשתפכו בקשר למנהג ההדלקה בבית הכנסת ואיך שאפשר לברך על כך, וכמה מגדולי דורות הקפידו באמת שלא לברך על ההדלקה בביהכ"נ [הגם שלמעשה כן מברכין כפסק הש"ע] יעויין וכו', על כן ברור ופשוט הדבר שאין בכחנו להוסיף עוד ולהנהיג להדליק ולברך על הדנ"ח במסיבות". וכן הורו פוסקים נוספים: שו"ת שבט הלוי ח"ד, סימן סה; שו"ת תשובות והנהגות ח"א, סימן שצח; ועוד.

בשו"ת תשובות והנהגות הנ"ל הוסיף שאפילו אם נתקבצו כדי להתפלל, נראה שאין לברך, כי לא תקנו אלא בבית הכנסת.

צדדים לקולא בנידון זה

מנגד, בשו"ת אז נדברו (ח"ה סימן לז; ח"ו סימן עה) כתב שמותר לברך על הדלקת נרות בכיכר העיר, משום שעיקר התקנה של נר חנוכה היא הדלקה בחוץ, ומשום פרסום הנס. אך כל זה הוא דווקא בכיכר העיר, ואילו במקומות ציבוריים אחרים כתב במקום אחר (חלק יא, סימן לב) ש"לא מלאני לבי לפסוק דבכל מקום שמתאספים שם שיש לברך, ולא פסקתי לברך אלא אם מתאספים ברחובה של עיר".

עם זאת, קשה לומר שמי שבירך במקום ציבורי, תהא ברכתו לבטלה, שכן לפי דברי הכל בו (כפי שהביא הבית יוסף) עצם הברכה יש בה פרסום הנס, ומשמע שדי בכך להפקיע את הברכה מגדר ברכה לבטלה (וצ"ב בזה, שבוודאי אינו יכול לברך סתם כדי לפרסם את הנס).

בשו"ת יביע אומר (ח"ז, סימן נז, אות ו) כבר לימד זכות על הנוהגים לברך, וציין לדברי ה'משנת יעקב' (הלכות חנוכה, עמוד רס) שכתב שיש לברך, "כי פעמים רבות הפרסום במסיבות אלה גדול ביותר, אפילו מן הפרסום של בהכ"נ, מהקהל הרב הנוהר לשם". וסיים: "ואחרי הודיע ה' אותנו וכו' נראה שהנוהגים לברך על הדלקת נרות חנוכה במסיבות כאלה, יש להם על מה שיסמוכו, כיון שיש בזה משום פרסומי ניסא. ומה טוב להתפלל שם תפילת ערבית בצבור מיד לאחר ההדלקה, וכפי שנוהגים בבתי הכנסת" (אך לדברי הרב שטרנבוך הנ"ל לא תועיל עצה זו).

סיכום

ראינו שיש כמה טעמים למה שנהגו להדליק בברכה בבית הכנסת, למרות שמצוות הדלקת נר חנוכה עיקרה על הבית: "נר איש וביתו". באשר להדלקה במקומות ציבוריים, כפי שנוהגים רבים היום, רוב הפוסקים הורו שאין לברך על הדלקה זו – אמנם יש בה פרסום הנס, אך כיון שלא נכללה הדלקה זו בתקנה, ואין בה מנהג ברור כמו הדלקת בית הכנסת, אין לברך עליה. מנגד, גם למברכים על הדלקה זו יש על מי לסמוך, ולכן יש לדון ולהכריע בכל מקרה לגופו, לפי נסיבות העניין ולפי הוראת חכם באותו המקרה.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. בדעת הרב עובדיה זה קצת לא מובן לכאורה שמשמע מיבי"א שצינתם שלא דורש איש וביתו דוקא במקום מגורים בחזו"ע חנוכה עמ קנו כתב וז"ל על חילים שעם הם חונים על פני השדה ידליקו בלי ברכה

  2. אלו שני נושאים שונים, הדלקה במקום ציבורי דנו בה הפוסקים אם היא קשורה לדין ההדלקה בבית הכנסת שהיא תקנה בפני עצמה. בהדלקה לחיילים מדובר בהדלקה פרטית ושם יש הלכה של בית. למעשה אין להדליק בברכה במקומות ציבוריים בשום אופן, לדעת רוב ככל הפוסקים זו ברכה לבטלה ממש.

  3. זה תלוי קצת בטעמים אם זה משום פירסומי ניסא או זכר למקדש, עכ"פ אתה צודק, ההכרעה הגורפת שלא להדליק במקומות ציבוריים שאינם בית כנסת.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *