שאלה:
שלום וברכה יש לי כמה שאלות אם אפשר: א. בד"כ כשמניחים תפילין של יד כמעט לא ימלט לגעת בחלק היד מעל המרפק. האם צריך ליטול ידים אח"כ? ואם כן, אז איך יכול לברך על התפילין עם בזמן שהניחן נגע [ועוד לא נטל ידים, כי גלגל אם יטול לפני שמהדק, שוב יצטרך לגעת וחוזר חלילה] ב. מדוע לא נהגו היום כמעט לשבת גם במהלך היום עם תפילין לכה"פ מתי שאפשר כגון שלומד או מתפלל מנחה וכד', וגם גדולי ישראל רובם ככולם לא נהגו כך, מדוע? האם יש באמת הידור לאברך שלומד ברציפות כל היום וכד' ללמוד עם תפילין כל היום. או לכה"פ להתפלל מנחה עם תפילין. ג. מצוי שאחרי שאדם בירך ורוצה לרמוז כגון אחרי נטילת ידים אומרים "נו" וכד'. מדוע זה לא הפסק, אחרי שזה כעין מילה מוסכמת שמשמועתה זירוז וכד', ומתי הרבה הופכת להפסק. הרי אם יאמר למשל "בי" שיש לזה משמעות באנגלית, זה מן הסתם הפסק, א"כ מה הגדר של הבהרה לענין הפסק.
תשובה:
שלום וברכה
1. מעיקר הדין אכן יש להזהר שלא לגעת בזרוע בעת הנחת התפילין, ואגב לא קשה להזהר בזה, ראה דינים והנהגות לחזון איש פרק ג אות י. אמנם יש שלימדו זכות על מי שאינו מקפיד בכך, ראה שלמת חיים סי' לט-משלצורך מצוה לא החמירו, כמו שהתירו למוהל להחזיק בערלה בשעת הברכה, וראה כף החיים סי' ד ס"ק נט שמקום התפילין אינו מקומות המכוסים, אבל כל זה אינו לכתחילה ולדינא נהגו להחמיר מהמרפק ולמעלה. לענין ברכת הראש אין חשש, כי יכול לקני במידי דמנקי ואחר כך יטול.
2. הסיבה שלא נהגו בתפילין כל היום כי קשה לשמור על גוף ני ולהזהר משחוק וקלות ראש, ודאי מי שיודע בעצמו שהוא יכול להזהר יש בכך הידור.
3. המילה הזו אינה מילה ממש כי לעולם כולם מתייחסים לכך כפעולת זירוז ולא כמילה ממש, אעפ"כ ודאי היא חמורה מהפסק על ידי הנעת יד וכדומה, ראה בהרחבה בפסקי תשובות סי' קד אות ג.
