שאלה:
האם זה נכון המימרא שצריך יותר להשמר מבן אדם לחבירו מאשר מבן אדם למקום? והשאלה היא בעצם כפולה. מצד א' איך ניתן להשוות ביניהם ואפילו לעשות כבוד תלמיד יותר מכבוד הרב? וכן אם לדוגמא יבקשו ממני לעשות טובה קטנה שכרוכה בעבירה על איסורים והמבקש לא יבין ולא יקבל (או שהוא גוי או מומר וכדו' או משתייך לקבוצות של "לא למדינת-הלכה" "היה יהודי בביתך ואדם במרחב הציבורי" וכו') שזה רק יפגע בו קשות. ברור שאני יאלץ לא להתחשב בכך ולדחות את בקשתו בשיא הנימוס אך מתוך ידיעה שההוא יפגע!
תשובה:
שלום וברכה
למעשה יש בשאלתך כמה נקודות שיש לחדד… ראשית מה שאמרת אם כבוד התלמיד או הרב חשוב יותר, זה נכון, אבל הייתי מביא משל אחר, מה כואב למלך יותר, האם הפגיעה בו או הפגיעה בבנו יחידי יקירו… זה כבר נותן מבט אחר… שנית, אינני מכיר קביעה כזו שכבוד הזולת חשוב מכבוד המקום, אני רק יודע שבורא עולם לא מוחל על בין אדם לחבירו בלא שיתפייס גם אותו אדם שנפגע. לגבי שאלתך באדם שיפגע מכך שאני מקיים מצוה, זה אינו נוגע כלל לנושא, הרעיון של בין אדם לחברו קיים רק כאשר אני נוהג כלפיו שלא כדין, אבל אם אני נוהג כדין ובצורה הראויה והוא נפגע זה אינו באשמתי. אין היתר למשל לחלל שבת כדי שלא לפגוע באדם, אפילו כיבוד אב אינו דוחה מצוות שכן אמרו בגמרא "אתה והוא חייבים בכבודי", גם האבא חייב בכבוד שמים וגם אותו מומר שהזכרת וכו', זה אין ספק בכלל.
ברכה והצלחה
למרות שלא הצגתי זאת בשאלה עצמה – אני הבנתי (אשמח לאישור או לתיקון) שהכוונה היא בעיקרון שאדם יכול להחמיר בב"א למקום ככל שזה נוגע אליו אישית. לא שייך להחמיר כשזה נוגע לאחרים. לדוגמא אם אדם יחליט להחמיר לקבל שבת עשר דקות לפני הזמן אך לצורך כך יצטרך לנהל מלחמת-עולם עם בני-ביתו יצא שכרו בהפסדו.
זה ברור, משום ששם אין באמת שאלה של איסור והיתר אלא הנהגה שהוא לוקח על עצמו, לעולם אי אפשר לקחת על עצמו על חשבון השני שלא בהסכמתו.
השאר תגובה