האם מלגה לאברכי כולל דינו כשכירות פועלים

שאלה:

שלום וברכה, רציתי לשאול ראש כולל שסגר את הכולל, ולא שילם על כמה חודשים, האם מעיקר הדין הוא חייב בכסף, והאם אפשר לתבוע אותו בבית דין? והאם יש בזה מחלוקת. תודה

תשובה:

שלום וברכה,

נחלקו הפוסקים בתשלום מלגות של אברך בכולל האם דינם כשכירות פועלים. הרבה מפוסקי זמנינו סוברים שאם יש לראש כולל לשלם ולא משלם עובר באיסור של בל תלין ובימו תתן שכרו. אך יש בזה מחלוקת בין פוסקי זמנינו ובכל בית דין יש גישה אחרת לזה.

בהצלחה.

מקורות:

ראה מאמר בנושא והובא דעתם של הפתחי חושן והשבט הלוי שאברך כולל דינם כשכירות פועלים. אמנם יש מפוסקי זמנינו שדעתם לא כן.

אברך כולל דינו כשכירות פועלים

שאלה: מלגה חודשית הניתנת לאברכי כולל האם דינה כשכר שכיר לעבור עליה בבל תלין וביומו תתן שכרו.

תשובה: ראש כולל המושיב אברכים לעסוק בתורה ומחלק להם מלגה חודשים, דינו כשוכר פועלים, ואסור לו לאחר את התשלום, ואם מאחר עובר בלאו של "בל תלין" ובעשה של "ביומו תתן שכרו".

מקורות ונימוקים:

שכירות לדבר מצוה

כתב הרמ"א (סימן פא ס"א) "מי שאמר לחתנו העשיר תלמוד עם בנך ואני אשלם לך פטור, כיון דלאו עני ובלאו הכי חייב ללמוד עם בנו, יכול לומר משטה הייתי בך". ביאר הקצות ס"ק ד דברי הרמ"א שתולים שלא התכוון להתחייב אלא כוונתו הייתה להשטות [כמו שכתב הסמ"ע שלמצווה התכוון שילמד עם בנו, וגם הוא בן בנו והיה מוטל על חתנו ללמוד עמו או לשכור לו מלמד], אבל אם יודע בלבו שלא התכוון להשטות אלא לשכירות חל חיוב שכירות וחייב לשלם. הקצות הביא ראיה לדבריו שבגמרא יבמות (קו) התנה עם יבמתו שיחלוץ לה ע"מ שתתן לו מאתיים זוז, וכתב רש"י שחייבת לקיים התנאי מדינא כשאר שכירות דעלמא. נמצא שהבטחת שכירות שמבטיחה האשה לחלוץ חל חובת שכירות למרות ששוכרת אותו לדבר שמחויב לקיים. ובמשובב נתיבות הביא שה"ה האומר לחברו הנח תפילין לעצמך ועשה סוכה לעצמך ואשלם לך חל חיוב שכירות, למרות שמקיים את חיובו, ולא עושה שום פעולה לבעה"ב אלא לעצמו. אמנם הנתיבות ס"ק ב חולק על דברי הקצות וסובר ששכירות לא חל על דבר מצוה שמחויב בלא"ה לקיימה, ומהגמרא ביבמות אין ראיה ששם החליצה הוא טובת האשה ודומה לעשה לי סוכה שכיון שיש לאשה הנאה חל חובת שכירות למרות שגם הבעל מצווה על כך, אבל הנח תפילין ואשלם לך לא חל חובת שכירות.

מבואר ששכירות לדבר מצווה שמחויב בה לדעת הקצות חל חובת שכירות ולנתיבות אין חובת שכירות. ויש לדמות ללימוד תורה שהאומר לחברו עסוק בתורה ואשלם לך שלקצות חל חובת שכירות, למרות שאינו עושה פעולה לבעה"ב אלא מקיים חובתו. ולנתיבות לא חל חיוב על דבר שמחויב הפועל לעשותו. מאידך אפשר לומר שהקוצב לאברך שילמד וישלם אינו כהנח תפילין ושב בסוכה, באופן שאם לא יהיה לו כולל להתפרנס ילך להתפרנס שהרי צריך לעסוק להביא פרנסה להחיות נפשו ובני ביתו, וכמו שאמרו בגמרא (ברכות לה, ב) "ואספת דגנך" מה תלמוד לומר, לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" יכול דברים ככתבן, ת"ל ואספת דגנך הנהג בהם מדת דרך ארץ דברי רבי ישמעאל. וכן פסק הרמב"ם הלכות ת"ת פ"ג ה"ז שלעולם יעשה תורתו עיקר ומלאכתו עראי. ומאחר שצריך לעסוק לצורך פרנסתו אין לו חיוב ללמוד כל היום, וכשמתנה עימו עסוק בתורה ואשלם לך אינו דומה להניח תפילין ושב בסוכה שמחויב לקיים מצוות אלו, ואילו לעסוק בתורה כשאין לו פרנסה אינו מחויב, ולכן גם הנתיבות יודה באומר עסוק בתורה ואשלם לך חל חובת שכירות.

שכירות פועלים כשהפעולה עבור הפועל

הקצות והנתיבות נחלקו האם חל חיוב שכירות כששכרו להניח תפילין משום שמחויב לקיים המצווה, ואילו בחליצה כיון שיש לה הנאה לכו"ע חל חובת שכירות הגם שמחויב הוא לקיים, ומדוקדק בדבריהם שבהנח תפילין לעצמך בלא הסברא שמחויב חל חובת שכירות למרות שפעולה היא לטובת העושה ואין לבעה"ב שום הנאה מכך, מוכח ששייך שכירות גם על פעולה הנעשית לפועל ולא נעשית הפעולה לבעה"ב, א"כ ה"ה באומר לו עסוק בתורה חל חובת שכירות גם אם אין לו שום הנאה מכך, ולא נעשית הפעולה עבורו. עיין מנחת פיתים קלא ט בעניין שכירות שאינה לטובת המעביד אלא לטובת העובד.

שב בביתך ואשלם לך

מטעם נוסף נראה לחייב באברך כדין פועל, שבמחנ"א (שכירות יח) דן באומר לחברו שב בביתך ואתן לך שכר ממה שאתפרנס אם חל חובת שכירות. וכתב שהרא"ש פרק החובל (סימן ג) כתב הכניס חברו לחדר ונעל בפניו ע"ז אמרו בגמרא שחייב בשבת, אבל אם היה מתחילה בחדר ונעל בפניו פטור בדיני אדם כיון שהוא גרמא. ונראה שה"ה האומר לחברו שב בביתך אינו חייב לשלם לו מדיני אדם כיון שהוא גרמא, והקשה המחנ"א שבתוספות בהאומנין (ב"מ עו ע"ב ד"ה אין להם) וברא"ש (שם סימן ב) כתבו שבעה"ב חייב לשלם לפועלים ממה שהתבטלו על ידו מדינא דגרמי, ומבואר שאם בטלו ממלאכתו ע"י דיבורו חייב מדד"ג. ותירץ המחנ"א שדיבור נחשב למעשה ולכן באומר לו שב בביתך ובטלו ממלאכתו נחשב שעשה בו מעשה בידיים, ודומה לחכם שטימא את הטהור. ולכן העלה שבאומר שב בביתך ואשלם לך והיה לו הפסד ברור חייב לשלם מדינא דגרמי, ואם לא היה לו הפסד ברור פטור מלשלם[1].

ובבית דוד (הובא בפת"ש סימן קעו סק"ד) על רבים העומדים על המקח וכתוצאה מכך הוזל המקח, ומתנה האחד עם העומדים שמי שלא יקנה יקבל שכר, והעלה שאין בהתחייבות זו משום שכירות פועלים, שאין שכירות פועלים על מניעת עשיה, אלא על עשיית פעולה. ולכן אם לא היה קניין על ההתחייבות לא חל ההתחייבות. מבואר בדבריו שאף באופן שיש הנאה לבעה"ב מביטולו של הפועל אינו חייב לשלם לו שכר, שאין שכירות על מניעת פעולה. אמנם במנחת פתים סי' קעו סק"ג חולק על דבריו וסובר שחל חובת שכירות גם על מניעת פעולה, ובפרט שהמקח לפניו ואינו מתעסק נחשב למעשה, ולכן אינו יכול לומר משטה הייתי בך. והביא דעת הרדב"ז (ח"א סי' שפ) ודעת החת"ס  (חו"מ סימן צו) שחייב לתת לעומד בטל על המקח מצד המנהג, אך דעת המנחת פיתים שגם בלא מנהג חייב לשלם, ואף אם אין הפסד ברור כיון שדרך הסוחרים לתת מה שהתנה אף שספק אם ירויח.

העולה מזה לדעת המחנ"א האומר לחברו שב בביתך והעלה לך שכר, חייב לשלם לו מדינא דגרמי עבור ההפסד כשישב בטל. ולדעת המנחת פיתים חייב לשלם את כל מה שהבטיח ואינו יכול לומר משטה הייתי בך. ולדעת הבית דוד אין חובת תשלומין על מניעת עשיה גם באופן שנהנה מביטולו.

בל תלין בשכר בטלה

בחזו"א (ב"ק כג אות לו) כתב פועלים שהתחילו במלאכה וחזר בו בעה"ב שחייב לשלם לו שכר בטלתו חיובו הוא מדין שכירות פועלים ולא מגרמי, ולכן גם אם מת חייב בנו לשלם לו ואינו יכול לסלקו אלא במעות ועובר עליו בבל תלין. מבואר בדבריו שבאופן שחל חובת שכירות על בטלה יש בחיובו כחיוב שכירות רגילה ועובר על כך בבל תלין, ובנו חייב לשלם אחריו, ואינו יכול לשלם בסובין. נמצא שבשכר בטלה לדעת המנחת פיתים שחל חובת שכירות, עובר בבל תלין ויש בו כל דיני שכירות.

לאור הדברים ראש כולל שמחזיק אברכים שילמדו ולא יעסקו בפרנסתם דומה לשב בביתך ואשלם לך, לדברי המחנ"א שכל שבא לו הפסד ברור מחמת בטלתו חייב לשלם להם מדינא דגרמי מה שודאי היו מפסידים. ואברך שאם לא היה לו כולל היה מתעסק לפרנסתו וודאי היה מקבל כסכום המלגה, חייב לשלם לו סכום זה מדד"ג. ולדעת המנחת פיתים חייב לשלם כל מה שהתנה, ונחשב חיובו כשכירות פועלים.

שב במקום פלוני ואשלם לך

גם לדברי הבית דוד שאין בבטלה חיוב שכירות פועלים, יש לומר כמו שכתב בפתחי חושן (שכירות פ"ח הערה ג) מסתבר שאף לאומרים שמניעת פעולה אינה בכלל שכירות היינו דוקא במניעה ממש כגון ההוא דשב בביתך שכונתו שלא יתעסק בכלום, אבל האומר לחברו שב במקום פלוני ואל תעשה כלום כיון שהוא קשור לישיבה במקום מסוים, הרי זה כמעשה ויש בו משום שכירות. ובפרט שמתנה שישב במקום פלוני וילמד נחשב לשכר פעולה, מודה הבית דוד שחל חובת תשלומין.

חיוב מקופת הכולל אם עובר בבל תלין

לדעות שיש חיוב שכירות פועלים בתשלום לאברכי כולל יש לדון כיון שההתחייבות לשלם הוא מקופת הכולל, ולא על אדם מסוים, האם גם בזה יש חיוב של בל תלין. בספר אהבת חסד (ח"א פ"י הלכה ד) כתב אפוטרופוס על נכסי חברו השוכר פועלים לצורכי חברו, נחשב כאומר שכרכם עלי, והוא עובר באיסור בל תלין, למרות שברור שהתשלומים הוא מנכסי חברו. ודייק מכאן בפתחי חושן (שכירות פ"ט הערה סו) שמנהל מוסד או מפעל שמוטל עליו תשלום שכירות לפועלים עובר בבל תלין, כדין אפוטרופוס. והוכיח שם מתשובת הרשב"א (ח"א סי' אלף קנז) שכתב השוכר מלמד לבני עניים ושכרו עליו עובר בבל תלין, וכ"ש אם הוא גזבר. נראה מדבריו כ"ש אם הוא גזבר שאין אחר שישלם אלא הגזבר שעובר הגזבר בבל תלין, למרות שאינו חייב לשלם מכיסו אלא מקופת ההקדש.

אמנם בשו"ת משנת רבי אהרן (ח"ב סימן עג) חולק וסובר שגזבר אגם שעליו לשלם ואין אחר שישלם, מ"מ כל שלא משלם אין השכר נשאר אצלו אלא שייך להקדש, והכתוב אומר לא תלין פעולת שכיר עמך עד בוקר, וכאן אין מלין אצלו אלא ביד הקדש, ולכן אינו עובר. ולתרץ שלא יקשו דבריו מדברי הרשב"א הנ"ל, אפשר לומר שהרשב"א דיבר באופן שאמר הגזבר שכרכם עלי, ואם לא יהיה בקופת ההקדש חייב הוא לשלם מכיסו, ואם לא יאחר התשלום עובר בבל תלין, אבל במוסד שמותנה הדבר שאין בעל המוסד חייב לשלם מכיסו אלא מקופת המוסד אינו עובר בבל תלין.

דעת פוסקי זמנינו

הבאנו לעיל דברי הפת"ח שצידד שיש דין שכירות פועלים באברך כולל. וכן דעתו של מרן שבט הלוי (חלק ח' סימן שטו) וז"ל: התומך בתלמידי חכמים ונעשה מייסד או ראש כולל ומקבל ע"ז תמיכה ממקומות שונים ופרנסתו מזה, כרגיל בזמנינו, ובוחר לו אנשי כולל הנראים ראויים לו שישבו על תנאי לפי סדר הלימוד והזמן, ועל ידם מתקיים המוסד ומיסד, או ראש הכולל מרויח על ידם, ועבור זה נותן להם שכרם ודאי דדעת תורה נוטה דנדונים כפועלים.