קניית מצווה במעות גזולות

שאלה:

האם יש בעיה "שלכם" במצווה שנקנתה במעות גזל או במעות שהורווחו שלא ביושר?

תשובה:

שלום וברכה,

אם קנה ד' מינים במעות גזולות, חל המקח והאתרוג שקנה הרי הוא שלו, ויכול לקיים באתרוג מצווה. המניע של לכ אמר אם גזל את האתרוג עצמו, אבל אם גזל את המעות ולא את האתרוג, אין באתרוג חיסרון של 'לכם'.

יתר על כך גם בקידושי אשה צריך שהמעות יהיו שלו כדי לקדש בו אשה, ואם קידש במעות שלא שלו, או בחפץ שלא קנוי לא, לא חלו הקידושין. ולכן כתב הש"ך שלמאן דאמר שגזל הגוי אסור מהתורה אם קידש במעות שגזל מגוי לא חלו הקידושין, כיון שצריך להחזיר את המעות. ולכן הקשה הש"ך על דברי הרמ"א באבן העזר שאם קידש במעות שגזל מהגוי חלו הקידושין. ותירץ הנתיבות שאם קידש במעות עצמם, אכן המעות אינם שלו, ואינה מקודשת. אבל אם קידש בהנאה שיכולה להשתמש במעות, הרי היא מקודשת. מוכח שלמרות שהדבר עצמו אינו שלו, אבל דבר שהוא חילופי המעות או ההנאה מהמעות אם קידש הרי היא מקודשת.

בהצלחה.

מקורות:

שולחן ערוך חושן משפט הלכות גניבה סימן שמח סעיף ב:

כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן.

והקשה הש"ך ס"ק ב וז"ל:

או הגונב ממון של עכו"ם. משמע מכאן דאסור דאורייתא וכ"כ מהרש"ל פ' הגוזל דס"ל להרמב"ם וטור וסמ"ג שכתבו בל' הזה דאסור מדאורייתא ע"ש וקשה מכאן על מ"ש הרב בהג"ה בא"ע ריש סי' כ"ח קדש' בגזל או בגניבת עכו"ם הוי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק משו' קידוש השם עכ"ל ומה שהוציא הרב שם כן מתשובת מהרי"ו סי' קל"ח כשתעיין בתשוב' רי"ו שם תראה שאינו כן וצ"ע ועמש"ל ר"ס שנ"ט:

ותיץ הנתיבות המשפט ביאורים ס"ק ב:

הגונב ממון של גוים. עיין ש"ך ס"ק ב' עד וצ"ע. ולפענ"ד נראה ליישב דנהי דהגניבה הוא איסור דאורייתא מוחשב [ויקרא כ"ה נ'] או מואכלת [דברים ז' ט"ז] כדאיתא בב"ק דף קי"ג [ע"ב], מ"מ הא בישראל גופיה אילו לא הוה כתיב עשה דוהשיב את הגזילה [ויקרא ה' כ"ג] הוי אמרינן אף דעבר אלאו דלא תגנובו [שם י"ט י"א] מ"מ איסורא דעבד עבד ובהשבה אינו חייב, רק דבישראל רחמנא נתקיה לעשה דוהשיב את הגזילה, אבל בגוי נהי דקרא דוחשב לדרשה גמורה אתי, מ"מ היכן מצינו דחייביה רחמנא בהשבה לגוי, והשבה לגוי אינה אלא משום קידוש השם, וזהו שדקדק הרב בהג"ה באה"ע [סי' כ"ח סעיף א'] דא"צ להחזיר רק משום קידוש השם.

 

ואין להקשות מהא דאיתא בבכורות דף י"ג [ע"ב] לרעך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר לגוי, אלמא דאי היה אסור חייב ג"כ בחזרה. זה אינו, דודאי אי לא הוי מיעוט הוי אמרינן מקרא מלא דיבר הכתוב בין לישראל בין לגוי וא"כ עשה דהשבה קאי ג"כ על גוי, אבל כשיש מיעוט דהקרא לא איירי רק בישראל, רק דילפינן איסורא מקרא אחר דוחשב כדאיתא בב"ק קי"ג מנין לגזל גוי שהוא אסור ת"ל וחשב, וע"כ צ"ל או דס"ל דנלמד מאונאה אי לאו קרא דוחשב, או דס"ל דמסברא לא איירי קרא רק בישראל ואיצטריך למילף מקרא דוחשב, א"כ השבה מנין הא בהאי קרא לא כתיב עשה דהשבה, וע"כ חיוב השבה אינו אלא מדרבנן.

 

ואי קשיא נהי דאינו חייב בהשבה מ"מ הא לאו דידיה הוא דהא לא קנה אותו, ואמאי מקודשת הא בדבר שאינו שלו קידשה, וכמ"ש המגן אברהם באו"ח סימן תרל"ז ס"ק ג' בשם ספר יראים [סי' תכ"ב] דאפילו גזל גוי מותר מ"מ לאו שלו לענין סוכה. זה אינו, דבקדושין לא שייך זה, דכיון דההנאה בדבר זה מותרת מדאורייתא והוא המציא לה הנאה זו, מקודשת בשכר הנאה שהמציא לה, וראיה ממ"ש הר"ן בפ"ב דקדושין [כ"ג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה מכרן] דאם קידשה בחליפי איסור הנאה דמקודשת כיון דלדידה שריא, דמקודשת מטעם שכתבתי דכיון דהוא המציא לה הנאה המותרת לה מקודשת כמו בדבר עלי לשלטון.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

חפשו מאמר

מדריכים הלכתיים

חפשו מדריך הלכתי

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל