שאלה:
כידוע בזמני היום נחלקו המג"א והגר"א אם לחשב מעלוה"ש עד צה"כ או מזריחה עד שקיעה. ובמחצית היום הראשונה (ס"ז ק"ש ותפילה) הרי שזמן מג"א מוקדם ובמחצית השניה (זמני מנחה גדולה, קטנה ופלה"מ) הרי שהגר"א מקדים. מה קורה לשיטת המ"א בעש"ק? שכן לקבל שבת לפני פלה"מ לא תופס (וא"א לברך על הנרות – ברכה לבטלה) ולעומת זאת להמתין לפלג לשיטתו – זה כבר שניות ספורות לפני השקיעה וברור שא"א כבר לעשות מלאכות (הדלקה"נ) בזמן זה. מה באמת דעתו בנושא? האם לדעתו יש להמתין עד אז ולהסתמך על ר"ת לקולא?
תשובה:
שלום וברכה
הנקודה שאתה מעיר כאן אכן חשובה, הגר"א כידוע שואל בסי' תנא על דברי המגן אברהם שלדבריו נקודת החצות אינה באמצע היום, והתשובה המקובלת על כך היא שהמגן אברהם אכן נקט כרבינו תם לגבי זמני הלילה ולכן החצות הוא כן בחצי היום, ולדבריו אכן פלג המנחה סמוך מאוד לשקיעה שלנו. אלא שכמובן אנחנו חוששים למגן אברהם רק לחומרא ולא לקולא, ולא נתקרב כל כך לשבת חלילה אלא בענין קבלת שבת נלך כשיטת הגאונים.
שבת שלום.
שלום
השאלה לאור זה האם רשאי לקבל שבת ולהתפלל ערבית של שבת ולקדש מוקדם לפני פלג המנחה לדעת המ"א ?
כך נהגו כל עדת ישראל… הרי כל אשה שמדליקה נרות 20 דק' לפני השקיעה עושה זאת לפני פלג המנחה, והסיבה, כיון שלמעשה אחר שהמנהג כמו הגאונים להלכה,ף הרי ניכר שזה לכבוד שבת, ודי בכך לא רק מספק אלא בתורת ודאי.
זה עוזר להדלקת נרות שם העיקר שיהא ניכר, אולם השאלה היתה האם זה מועיל גם לקידוש וסעודת שבת לכתחילה?
כל אחד יחליט עד כמה הוא חושש לשיטת רבינו תם, הספרדים בארץ ישראל פחות חששו לרבינו תם, והאשכנזים יותר חששו, ובחו"ל ראו שיטתו לעיקר, לכן הכל תלוי לפי מנהגי הקהילה.
השאר תגובה