שאלה:
למ האומרים שיש רק 3 עבירות שמוסרים עליהם את הנפש אם גם איסור גזל ומזיק הוא הרביעי שבהם? שהרי אסור לאדם להציל עצמו בממון אחרים!
תשובה:
שלום וברכה,
הגמרא במסכת ב"ק מספרת שדוד המלך שאל האם מותר להציל עצמו בממון חברו, והשיבו לו שאסור להציל עצמו בממון חברו. רוב הראשונים ביארו שאין השאלה האם מותר או אסור, אלא האם חייב לשלם כאשר הציל עצמו בממון חברו, או שאין חיוב תשלומים. אמנם דעת רש"י – דעת יחיד שצריך למסור נפשו ולא לאבד ממון חברו. וראה במקורות בהרחבה.
הרמב"ם שפסק את דברי הגמרא להלכה כתב וז"ל: "ואם נשא ונתן ביד אף על פי שהוא אנוס חייב לשלם, שהמציל עצמו בממון חבירו חייב לשלם". מבואר שביאר את דברי הגמרא לגבי חיוב תשלומים בלבד. וכן פסק בשולחן ערוך חו"מ סימן שפח סעיף ב.
בהצלחה.
מקורות:
הגמראה במסכת בבא קמא דף ס ע"ב.
וראה שם שדעת התוספות והרא"ש, שהשאלה לא היתה אם מותר להציל עצמו בממון חבירו, שהרי פשיטא שמותר, שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש אלא שלש עבירות בלבד. אלא השאלה היתה אם חייב לשלם אחר כך לחבירו. והשיב לו, שאסור להציל עצמו בממון חבירו, דהיינו שחייב לשלם לו. ולכאורה, לפי זה אין מיושב כל כך הלשון "מהו להציל עצמו" "אסור להציל עצמו", שהיה צריך לומר חייב או פטור. ובגליוני הש"ס מבאר, שהא בהא תליא, שאם הצלת עצמו בממון חבירו הוא בגדר הותרה, אז פטור מלשלם. ואם הוא רק בגדר דחויה, שנדחה האיסור מפני פיקוח נפש, כשאי אפשר להציל נפשו באופן אחר ככל האיסורים שנדחים מפני פיקוח נפש, אם כן צריך לשלם שהרי התשלום הוא דבר שאפשר, ואין בו פיקוח נפש. והרא"ש מבאר, שהשאלה היתה אם מותר לשרוף על דעת ליפטר מתשלומין. והשיבו לו שאסור להציל עצמו על מנת ליפטר, אלא יציל עצמו וישלם. אולם מרש"י משמע שמפרש כפשוטו, שאסור לאדם להציל עצמו בממון חבירו ואפילו על דעת לשלם לו [שכתב להלן בד"ה ויצילה "שלא ישרפוה הואיל ואסור להציל עצמו בממון חבירו"]. ובפרשת דרכים [יט] ד"ה וסימנין, תמה על רש"י, שהלא אין דבר העומד בפני פיקוח נפש מלבד שלש עבירות? וכתבו האחרונים, שהדבר תלוי בפלוגתא דתנאים ואמוראים אם גזל נדחה בפני פיקוח נפש. שמצינו לרב חסדא הסובר בכתובות [יט א] שעדים שאיימו עליהם שיחתמו על שטר שקר, ואם לאו יהרגו אותם, יהרגו ואל יחתמו שקר. והרמב"ן הביא שם ברייתא חיצונית: שלשה דברים אין עומדים בפני פיקוח נפש, ואלו הן: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. רבי מאיר אומר: אף הגזל. וכן הביאו מירושלמי: לא סוף דבר כשאמר לו הרוג את פלוני [שיהרג ואל יעבור] אלא אפילו חמוס את פלוני. ודעת רש"י, שרב הונא בסוגיין סובר כשיטה זו, שגם גזל אינו נדחה מפני פיקוח נפש. ובטעם הדבר כתבו, שאפשר שגזל הוא בכלל אביזרייהו דשפיכות דמים, וכעין שאמרו לקמן [קיט א]: הגוזל מחבירו שוה פרוטה, כאילו נוטל נשמתו ממנו. ובדומה לזה כתב השערי תשובה שער ג [כא] ושו"ת בנין ציון סימן קסח.
