שאלה:
לאחרונה החלטתי להשתדל בל"נ להגיד תיקון-חצות בימים שאומרים בהם תחנון אני אומר "תיקון רחל" וכשאומרים גם למנצח אני אומר גם "תיקון לאה" (למרות שבסידורים כתוב דברים אחרים בקשר לאיזה ימים אומרים מה) אם וכאשר אקום מספיק מוקדם והנוסח יהיה זמין אצלי. אינני יושב על הרצפה אלא או עומד ובד"כ יושב על כסא וכן בד"כ אינני קם לפני עלה"ש אלא רק לאחריו וכמובן שאני רק "קורא" עם מינימום כוונה וברור שלא בבכי. האם יש איזשהו בעיה בהנ"ל? כאשר שני האופציות הינם או להמשיך כך או לחדול. אני לא חש שכעת אני מסוגל ליותר. לא ארצה לוותר על המעלות של זה רק בגלל שאני לא מסוגל לקום בחצות או לכהפ"ח לפני עלוה"ש ובגלל שאני לא מסוגל לשבת על הרצפה ולקונן… אז השאלה בעצם בפרקטי האם זה בעיה או זלזול ועדיף שלא או שמא עדיף כך לפחות בתור התחלה
תשובה:
כל אופן של אמירה יש בו מצוה רבה, ומקיימים בזה מה שאמר בשו"ע בסי' א שראוי לכל אדם שיהיה מיצר ודואג על החורבן, גם אם זה לא נעשה כפי פרטי מנהג תיקון חצות, עיקר הענין הרי קיים.
בהצלחה רבה ומי יתן ונזכה כולנו לראות בגאולה השלמה.
