לתרומות לחץ כאן

מה תוקפו של מנהג בישראל?

שאלה:

בס"ד שלום רב, מה הכוונה שאומרים נוהגים, כגון נוהגים לומר פרק במה מדליקין סימן ער. מה התוקף של מנהג זה, דהיינו שאמרים נוהגים האם אפשר להקל כגון שאחד ספרדי פותח בית כנסת האם יכול לא לנהוג בזה, מפני שהשו"ע כתב נוהגים, והוא אינו רוצה להנהיג בבית הכנסת הספרדי שפתח… או שלא, ויש לזה תוקף הלכתי לכל דבר. אשמח לפירוט עם מקורות

תשובה:

שלום וברכה

ודאי הצדק איתך שמנהג אינו הלכה של ממש, אבל כבר אמרו חכמים מנהג ישראל דין הוא, כלומר יש הקפדה מיוחדת שלא לשנות ממנהגי ישראל, מה גם שאנחנו הרי לא יודעים מה הטעם לכל דבר, ונוסח התפילה ומנהגיה בשבילנו הם קודש קודשים. גם אדם שלעצמו מיקל מאיזו סיבה בדבר זה או אחר, ודאי לא יכול לעשות כך בהנהגת הציבור. בית כנסת המיועד לקהילה ספרדית חוייב לנהוג כפי נוסח התפילה הספרדי על כל דקדוקיו וכך גם בית כנסת אשכנזי לאשכנזים, זה דבר פשוט וברור לפי דעתי. מה גם שבענין זה יש בהחלט חשש של אל תיטוש תורת אמך וחשש נדר.

כתבתי בענין זה פרטים שונים לגבי חובת האשה לנהוג במנהגי הבעל, אבל זה נכון לגבי עצם הגדרת כווחו של מנהג, ועסקתי בתוך הדברים בתוקף מנהגי האבות וחובת הבנים לקיימם, אני מעתיק לך מדברי שם.

המנהגים הנכללים בדין זה

בגדר דין “מנהג המקום”, המחייב את כל הבא לדור במקום מסויים לנהוג בכל מנהגיו [ובאשה לנהוג כמנהגי בעלה] רבה המבוכה, ונפרט כאן ח’ ענינים שונים הנכללים וקרויים בפי כל “מנהגים”, ונבאר דיניהם לענין הלכה זו:

מיגדר מלתא

י. חכמי הדורות משנים קדמוניות נהגו לתקן תקנות כפי הנראה להם לצורך שעה, ולמיגדר מלתא. דוגמא לכך: גזירת קטניות בפסח שנעשתה משום שלעיתים מעורבים בהם גרגירי דגן, ומשום שדומים הם למיני דגן וחששו שמא יבואו להחליף בין דגן למיני קטניות[16]. מנהגים כעין אלו יש בהם תוקף המחייב כל האדם הנתון לסמכותם של אותם חכמים, או שמתגורר במקומות הכפופים למרותם. משום כך, אף האשה הדרה בבית בעלה הנתון למרותם של חכמים אלו חייבת לנהוג כך בביתו [על אדם העוקר דירתו למקום אחר, אם חייב לנהוג במנהגים כעין אלו שהיו נהוגים במקומו הראשון, ראה להלן דינים יא-יב ובהערות][17].

פלוגתא דרבוותא

יא. מנהג הנובע מפלוגתא דרבוותא, וכגון שנחלקו הפוסקים בענין מסויים הנוגע לכשרות המזון, ויש קהילות שהחמירו בדבר ויש שהקלו [וכמו שמצינו בסוגית הגמ’ בחולין יח ע”ב, לענין “מגרומתא דרב ושמואל”], יש לו תוקף מחייב, ואף בזאת חייבת האשה לנהוג כמנהג בני קהילתו של הבעל. אולם, דין זה אינו פרט ב”דיני המנהגים”, אלא מכללי הוראת איסור והיתר [והיינו, שהואיל וחכמי אותו מקום פוסקים כדעת מסוימת, לא ניתן להפר את הוראתם באותו מקום, אלא בבית דין השווה להם בחכמה ובמנין]. משום כך, אם לא הכריעו בית הדין שבאותו מקום בין הדעות החולקות, אלא שלחומרא בעלמא הורו לנהוג כדעה המחמירה, אין להוראתם זו כל תוקף, ואין בני המקום מחוייבים לנהוג בכך כמותם[18].

החילוק בין פלוגתא דרבוותא לסייג

יב. יש סוברים, שהדין המובא לעיל, שאדם העוקר דירתו למקום אחר נוהג במנהגי המקום שבא לשם אף לקולא, אינו אמור אלא לענין מנהגים שיסודם ב”פלוגתא דרבוותא”, ונוהגים בהם על פי הוראת המרא דאתרא שבאותו מקום [והיינו, באופן שהורה כן בתורת הלכה פסוקה, שאם לא כן אינם מחוייבים לקבל הוראותיו, כאמור לעיל]. אולם, מנהגים שנתקנו בתורת סייג בעלמא, והם בכלל “דברים המותרים שנהגו בהם איסור”, אינם בטלים מבני העיר אף לאחר שיעקרו דירתם משם[19].

כמו כן כתבו ראשונים, שנדר שנעשה בחרם, אינו בטל מבני אותו המקום אף לאחר שיעקרו דירתם[20]. ויש מבארים, שדין זה אינו אמור אלא לענין חרם שנעשה על ידי בית הדין הגדול שבאותו הדור, אולם, בני קהילה מסוימת שקיבלו על עצמם בחרם הנהגה מסוימת, אינם חייבים לקיימה אלא בהיותם דרים באותה העיר[21].

ומכל מקום, לדעות אלו, הואיל וכאמור לעיל הטעם העיקרי לכך שאשה חייבת לנהוג במנהגי בעלה, הוא משום שהיא קובעת את דירתה בביתו, אין בכך כדי לאפשר לה להקל במנהגים מעין אלו שהיו נהוגים בבית אביה. אולם, יש שמחלקים לענין זה בין אשה היושבת בבית בעלה לאדם ההולך ממקום למקום, ובטעם דבריהם ראה הערה[22].

אחרים חולקים, וסוברים שאף מנהגים שהתקבלו בקרב קהילות מסוימות בתורת סייג בעלמא אינם מחייבים את בני המקום אלא בשעה שהם דרים באותה העיר, ולדעתם, אדם העוקר למקום אחר רשאי לבטל מנהגים אלו ולנהוג כבני מקומו השני[23].

מנהגים במאכל ומלבוש

יג. מנהג רווח הוא בקהילות ישראל, שמייחדים מאכלים מסוימים או מלבושים שונים לימי חג ומועד, מהם שיש בהם טעם ורמז ומהם שנשתרשו במשך הדורות בקרב הקהילות. מנהגים אלו אין בהם ממש לענין חיוב זה, לפי שמעולם לא נתקבלו בתורת חיוב ואין כל סברא לחייבם, אלא שנהגו בהם כדי להרבות בשמחה ובכבוד המועדות וכדומה[24].

נוסחאות התפילה

יד. עד עתה עסקנו במנהגים של איסור והיתר [מהם שנתקבלו כהכרעה בפלוגתא דרבוותא, ומהם שנעשו לסייג, כאמור לעיל]. אולם, מנהגים רבים נשתרשו בקרב קהילות רבות שאינם נוגעים לעניני איסור והיתר, וכגון, הנהגות מסוימות שנתקבלו בעניני עבודת ה’ וסדר התפילה ונוסחאותיה, וכיוצא בזה. ויש לדון, אם יש למנהגים אלו תוקף מחייב, או שכל אדם רשאי לנהוג בענינים אלו כנטיית ליבו [ובלבד, שלא ינהג כך בפרהסיא במקום שהרבים נוהגים אחרת, שכן עובר הוא לעיתים באיסור של “לא תתגודדו”]. ונפקא מינה בכך, לענין אשה הנישאת לבעל שמנהגיו שונים ממנהגי בית אביה, אם חייבת לקבל על עצמה את מנהגיו בענינים אלו, וראה בהערה שמדברי הפוסקים נראה שאין למנהגים אלו תוקף המחייב את כל דרי המקום[25].

הנהגה המיוחדת לבעל

טו. מצוי הדבר שהבעל מקבל על עצמו חומרא מיוחדת על פי הוראת מורה הוראה מובהק, או על פי הכרעתו בהבנת נידון הלכתי מסויים. כאמור לעיל [דינים א, יא], חומרא זו, הואיל והוא נוהג בה מדעת עצמו ואינה נהוגה בקרב כלל הציבור אליו הוא משתייך, אינה נחשבת כמנהג המקום המחייב את האשה לנהוג כמוהו, אף על פי שקיבל זאת על עצמו כתקנה גמורה ומחייבת[26].

ענינים הנהוגים לחומרא בעלמא

טז. אין האשה חייבת לנהוג כמנהגו של הבעל, אלא אם כן קיבלו על עצמם הוא ובני קהילתו לנהוג כך באופן קבוע ומחייב, אולם, אם הם נוהגים להחמיר על עצמם בנושא מסויים רק כאשר מתאפשר להם הדבר, ולא קיבלו זאת על עצמם כתקנה גמורה, אין האשה חייבת להחמיר בכך כמוהו[27].

ביטוי לחילוק זה אנו מוצאים לענין קביעת זמן צאת הכוכבים [והיוצא מכך לגבי המצוות השונות שקיומן תלוי בקביעת זמני היום והלילה], שכידוע יש בענין זה מנהגים חלוקים: יש קהילות שנהגו כשיטת הגאונים שזמן צאת הכוכבים הוא כשיעור רביע המיל [=י”ח דק’] לאחר ה”שקיעה הראשונה” [כלומר, לאחר ירידת גוף השמש מתחת לקו האופק], וכן רווח המנהג בארץ ישראל משנים קדמוניות[28]. ויש נוהגים [לכל הפחות לחומרא], כשיטת רבינו תם [ראה תוס’ שבת לה ע”א ד”ה תרי], שזמן צאת הכוכבים הוא כשיעור ד’ מיל [=ע”ב דק’] לאחר השקיעה הראשונה[29]. ונראה, שכל שקיבלו עליהם להחמיר כשיטת רבינו תם בתורת מנהג קבוע, ולא כחומרא בעלמא, אף הבא לדור במקומם [והאשה בכלל] חייב לנהוג כמותם. אולם, אם נוהגים הם כך בתורת חומרא בעלמא, לא נחשב הדבר כמנהג קבוע שיש בו כדי לחייב את האשה[30].

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל