כיתות לימוד בתוך בנין מגורים

שאלה:

לכ' הרבנים שליט"א שלום וברכה בשכונה שלנו יש ת"ת ובתחילת שנת לימודים זה, מפאת חוסר מקום הם העבירו את כיתות גן ומכינה לדירה בבנין שלנו בקומת קרקע בצמוד לדירה שלי, והרעש שבוקע משם בשעות הלימודים הוא בלתי נסבל במיוחד כשהילדים יוצאים לחצר שגובלת עם חצרי, אמנם ידוע לי שע"פ ההלכה שכנים אינם יכולים לעכב על מלמד תשב"ר , אך ברשותכם אציין כמה נקודות שבמקרה הספציפי הזה שדורש בירור, א) – מדובר בילדים קטנים כבני 3 – 4 ובגמ' מדובר בתקנת יהושע ב"ג על כבני שש – שבע, והשאלה אם גם בגיל קטן זה יש את התקנה ב) – 1) בשכונתינו יש עוד כמה ת"ת אמנם לא מהחוג החסידי (הת"ת המדובר היא ת"ת חסידי), אך יש כן ת"ת שמלמדים שם לתורה וליראה , השאלה היא אם גם באופן כזה שבפועל יש לילדים אלו היכן ללמוד באיזורינו נאמר הדין שא"א לעכב, 2) גם אם נאמר שת"ת חסידי הוא מוכרח לנמנים על עדת החסידים וא"א לטעון שילכו ללמוד בת"ת מחוג אחר , אך עדיין יש כמה ת"ת חסידיים בעירינו אמנם בשכונות אחרות , אך בזמנינו שיש הסעות ובקלות יחסית אפשר להגיע בכל בוקר לשכונה אחרת , השאלה היא אם אפשר לטעון שילכו ללמוד בשכונה אחרת וממילא לא חל עליהם תקנת יב"ג ג) – ועיקר הטענה שאם היה מדובר רק בהפרעה של רעש ולכלוך וכד' ניחא, אך יש כאן נזק של ירידת ערך משמעותי לדירתי , ואולי על נזק מסוג זה לא תוקן תקנת יהושע ב"ג, ד) – אם ההלכה היא שעל אף כל טענות הנ"ל מותר להם לקיים את הת"ת בבנין, האם אפשר לחייב אותם בתשלום גבוה יותר לועד בית כיון שהלכלוך גבר מחמתם , וממילא גם הוצאות הנקיון גדלו. בתודה מראש

תשובה:

שלום וברכה,

דבר מצווה התירו לעשות בתוך חצר משותפת. והפוסקים סוברים שגם ילים קטנים זה חלק מהת"ת והרי זה בגדר של מצווה. (אם אין גדיים אין תיישים). תלמוד תורה חסידי נחשב דבר הכרחי, מאחר ומקובל שכל חוג יש לו את התלמוד תורה שלו. גם כיום שיש הסעות קיים תקנת יהושע בן גמלא.

ראה במקורות שיש כמה וכמה גדרים וסייגים בפתיחת תלמוד תורה בבית משותף. נהוג בבית דין שלא ממהרים לסלק את הת"ת, מאחר וכך נפסק בשו"ע, אמנם מגבילים את הת"ת בהרבה סייגים. שיהיה פתח נפרד, ולראות איך למעט נזקים ורעש. וכן שיהיה לזמן מוגבל – שנה או שנתיים, כדי שימצאו מקום שמיועד למבנה ציבור. 

וברור שאם הת"ת גורם ללכלוך ונזקים, חייבים הת"ת להוסיף בתשלום ועד הבית כדי להסיר את הנזק שהם עושים. 

בהצלחה.

מקורות:

תקנת יהושע בן גמלא

איתא במשנה פרק לא יחפור (ב"ב כ ע"ב), חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן… מקול התינוקות. והקשו בגמרא מ"ש רישא שיכול למחות ומ"ש סיפא בקול התינוקות שאינו יכול למחות. ותירץ רבא שמשנתנו נשנתה אחר תקנת יהושע בן גמלא, שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ולכן בכל רעש הבא מחמת תינוקות הלומדים בחצר אין בני החצר יכולים למחות.

הבית יוסף (סימן קנו) ביאר שלדעת הרמב"ן דין זה שאינו יכול למחות הוא רק בלימוד תינוקות, ולא בשאר דבר מצווה. אמנם הריטב"א (שו"ת סו"ס כז) כתב שכל דבר מצוה אינו יכול לעכב. המחבר (סימן קנו ס"ג) פסק כדברי הריטב"א, שכל דבר מצווה אינו יכול לעכב בטענת רעש או טענת נכנסים ויוצאים.

דבר מצווה – כשגורם נזק גדול

מעתה יש לדון, מה שאמרו שמחמת תקנת יהושע בן גמלא אין בני החצר יכולים את רעש התינוקות או כל דבר מצווה אחר, האם הוא בכל נזק שיארע להם מדבר מצווה, כגון סכנה של דירה מעל ביהכ"נ, או שרק לגבי רעש אמרו כן. 

ולכאורה יש להוכיח שאף בנזק גדול אי אפשר למחות, שהרי המחבר (שם סעיף ד) פסק כדעת הרמב"ם, שבחנות שיש קול הנכנסים והיוצאים אין לבעל החנות חזקה אף אם היה שם כמה שנים, כיון שרעש זה של נכנסים ויוצאים הוא כעשן ואבק שאין הדעת סובלתו ואין בהם חזקה לעולם. ואף על פי כן לגבי רעש זה של נכנסים ויוצאים נקט המחבר שאם הוא לדבר מצווה אינו יכול למחות, ומוכח שברעש של דבר מצווה אי אפשר למחות גם אם הוא דבר שאין הדעת סובלתו ואין אדם מוחל על זה, ולכאורה הוא הדין לשאר נזקים גדולים, שאין אדם יכול למחות בדבר מצווה.

העיר שושן (הובא בפת"ש ס"ק ב) כתב, ונ"ל דוקא בני המבוי או בני החצר שדרים יחד במבוי אחת או בחצר אחד ואינם דרים יחד בחדר אחד או בבית חורף אחד, אבל אותם הדרים בבית החורף אחת כנהוג במדינות אלו מחמת דוחק דירה, נ"ל ודאי דכל אחד יכול למחות בחברו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית החורף שהוא דר שם עימו, שזה ודאי שאין דעת רוב העולם סובלתו, ועל דעת כן לא נשתתף עימו בדירה זו אם לא שהתנה מתחילה, עכ"ל. ומבואר בדברי הלבוש שנזק שאין הדעת סובלתו יכול למחות שלא יעשה שם אפילו דבר מצווה, אך הוסיף וכתב שהעכוב הוא מחמת שעל דעת כן לא השתתפו, מבואר שרק באופן שדר עימו בבית אחד יכול למחות על היזק שאין הדעת סובלתו, אבל אם עושה בתוך שלו, וכתוצאה מכך בא היזק לחברו, לא מבואר בדבריו שיוכל לעכב, גם אם זהו היזק שאין הדעת סובלתו.

מבואר שנזק הבא לשכנים כתוצאה מדבר מצווה, גם אם הוא נזק גדול אין השכנים יכולים לעכב. ולפי"ז רעש של ילדים שמשחקים, נחשב לאין הדעת סובלתו. ויש לדון.

ובאמת בספר נופת צופים (ברדוגו סימן קצא) הביא שהדין שאין השכנים יכולים לעכב מלימוד תשב"ר בחצר הוא רק כשמדובר בנזק של רעש או ריח, אבל אם גורמים קלקול לקרקע, יכולים לעכב. ולכן אין ללמד קטני קטנים בחצר באופן שיקלקלו את החצר, ואם יקבל המלמד על עצמו שישלם כל נזק שיגרם מחמתם רשאי ללמד. מבואר שרק נזק של קוטרא ובית הכסא התירו ולא נזק של קלקול קרקע. ובספר דרכי חושן הביא בשם הגר"נ קרליץ זצ"ל שאם התינוקות יקלקלו את הדשא של הבניין ניתן לעכב. וכן שמעתי מהגאון הרב שפרן שליט"א שבניין מגורים לא עומד לתנאים של תלמוד תורה, והבניין נהרס, ולכן ניתן לעכב על כך.

בערך השולחן למהר"י טייב כתב שאם יש ירידת ערך אין חיוב להכניס דבר מצווה. ואין אדם צריך להפסיד את חלקו (שיורד ערך ממונו) עבור מצווה דרבים. וכן מטו משמיה דהגרי"ש.

כמו כן יש שסוברים שאם הוקצו מקומות עבור מבני ציבור, הרי שכבר יש מקום לבנות, ולא תהיה את תקנתו של יהושע בן גמלא.

ולהלכה למעשה יש לבדוק כל דבר לגופו.