האם כהן שחי עם גרושה יכול להיות מורשה חתימה על ציקים ואחראי על ניהול הכספים בבית הכנסת? באחת התשובות עניתם שאין בעיה. ותימה ממרן בשוע אבן העזר ו.ו.
אשמח לתשובה עם מקורות ופסק דין שניתן בנושא.
תשובה:
שלום רב,
אכן שאלה במקומה. אני ציינתי לדברי השו"ע באו"ח סי' קכח שהובא שאין להעלות אותו לדוכן ואינו עולה ראשון ככהן, משמע רק את כהונתו לקחו לו, כלומר, דינו כמו חלל (למרות שכמובן אינו חלל). ולכן כתב האגרות משה הלכה למעשה שניתן להעלותו כישראל. ואילו באבה"ע הובא כאמור: "כהן שנשא אחת מהפסולות, מחרימין אותם ומחרימין כל הנושא ונותן עמהן וכיוצא בחומרות אלו, עד שיגרשנה". אכן נראה כסותר.
אולם זאת יש לדעת, שמעיקר הדין (מדרבנן) כהן המחלל את כהונתו קונסים אותו ועושים אותו כישראל רגיל וזה מה שנםסק באו"ח סי' קכח. הדין שהובא באבה"ע כהן שנשא אחד מהפוסלות אינו יותר טוב משאר האנשים העוברים על עבירות בשאט נפש ובאופן קבוע. זה ברור שאין שום סיבה להחרים את הכהן הנושא גרושה, ואילו את המחלל שבת לא להחרים. ראה בשו"ע יו"ד סי' שלד סעי' א': "העובר על דבר איסור, מנדין אותו לאלתר"! כלומר, על כל איסור שעובר במזיד ובשאט נפש מנדים אותו. ושם בסעי' ט' כתב השו"ע: "אם ראו בית דין קושי האיסור והעבירה, מחרימין גם האוכל ושותה עמו והיושב בד' אמותיו". וממנו נובע הדין שהובא באבה"ע שם. כלומר, בזמנינו שאין אנו מחרימים את שאר עוברי העבירות, גם את הכהן הזה אין סיבה להחרים יותר משאר עוברי העבירות.
אלא שבהחלט יתכן לומר, שאם יראה הרב שיש ענין למגדר מילתא ולהתריע אנשים אחרים שלא יחשבו שניתן לעבור על איסורים ועדיין לזכות בכבוד בבית הכנסת, בהחלט ראוי שלא למנות אותו לשלל התפקידים, אולם מעיקר הדין אין מניעה וזאת כתבנו בתשובה האמורה.
בהצלחה
כתבתם ש "שאין שום סיבה להחרים את הכהן הנושא גרושה, ואילו את המחלל שבת לא להחרים"..אולם, יש חילוק ברור.
אנחנו לא מחרימים מחלל שבת שהוא בגדר תינוק שנשבה או אדם שמחלל שבת כיוון שעדיין לא זכה להתקרב לתורה ומצוות ועל כן, אין כאן "טובל ושרץ" בידו.
אולם, כהן שמוחזק שומר תורה ומצוות (במקרה דנן) והוא רק בשל תאוותו עומד במרדו ולא מגרש את האישה, אין לו גדר של תינוק שנשבה או של אדם שאינו בר הכי. כאן מדובר על כהן שטובל ושרץ בידו. והוא בגדר מצפצף על איסור תורה (מעל 10 שנים חי עם הגרושה). וכיצד ההלכה מאפשרת שנאמין לו? (חושן משפט, לד)? לזאת לא הצלחתי להבין דבריכם.
ויש עוד לומר שמה שכתב גם האגרות משה וכן ביחוה דעת ב, סימן טז (עמוד קנה), כל זה רק שמדובר באדם שלא יודע הלכה או מועד באופן חד פעמי. אך מי שבדרך קבע עושה איסורים הללו – הגם לו נתיר?
לא שמעתי שמחרימים ומנדים מחללי שבת שנולדו במשפחות דתיות, שאינם תינוקות שנשבו. באופן כללי, ניתן לומר בבירור שהדין שהובא בסי' שלד לא קיים היום הלכה למעשה. ולא משנה מה הסיבה. לכן גם הדין שקיים באבה"ע סי' ו' בפועל אינו מיושם הלכה למעשה. אולם כפי שכתבתי, בהחלט במקרה שהאיש שומר שבת ומקיים מצוות, ואינו בדרך עליה אלא בדרך ירידה חי עם גרושה בגלל תאותו, אין שום מקום לכבדו בתפקידים בבית הכנסת, אבל לא ניתן לומר שאסור לכבדו, משום שעדיין אין אנו מחרימים אותו כשם שאין אנו מחרימים אחרים.
השאר תגובה