שאלה:
בבניין בו אני גר יש 25 דיירים חרדיים, אחד הדיירים השכיר את הדירה שלו לאברך מבוגר שיש לו ילדים שמתעסקים בחומרים מסוכנים (סמים) נראה שגם הם מעשנים, הם יושבים במדרגות הבניין עד השעות הקטנות של הלילה, ולא רק שרעש הדיבורים אלא גם מדברים בשפה לא יפה וגם אנו חוששים על הבנות שמגיעות הבייתה בשעות לילה. המשכיר הוא אברך, פנינו אליו והוא אמר שמותר לו להשכיר להם ורק למכור להם את הדירה אסור והוא חידש איתם את חוזה השכירות לשנה נוספת. שאלתי: האם המשכיר עשה כשורה ? והאם אנו יכולים בדין תורה לתבוע את המשכיר שלא להשכיר למשפחה זו ?
תשובה:
שלום וברכה,
בשולחן ערוך מצאנו שהשכנים יכולים לעעכב על המוכר שלא ימכור וכן שלא ישכיר לגוי, כדי שלא יביא גוי למיצר. ואין חילוק בים השכרה למכירה. ובכנה"ג הוסיף וחידש שהאיסור חל גם על שכן רע, והשכנים יכולים לעכב לא ימכור ולא ישכיר לשכן רע.
כדי להחליט מיהו נקרא שכן רע, יש להתייעץ בכל פעם עם דיין (לא כל אי נוחות נחשב לשכן רע), ומסתבר שבחורים שיושבים בחדר מדרגות עם סמים, ומדברים דברי נבלה, דינו כשכן רע, ויכולים השכנים לעכב שלא ידור בחצרם.
בהצלחה.
מקורות:
כתוב בשו"ע (חו"מ סי' קע"ה ס"מ) שאם מוכר או משכיר לגוי משמתינן לו עד שיקבל עליו כל אונס שבא מהגוי ע"ש. וראה עוד בכנה"ג (סימן קנ"ו בהגהות הטור) שכתב ששכנים יכולים לעכב בשכנם שלא ישכיר חצרו לשכן רע וכל שכן לכותי. ועיין רד"ך (קי"ד) שאם מכר לגוי הוא בחרם שאומר שהביא ארי למיצר שלו.
