שאלה:
שלום רב. אני בת 53, גרה כרגע עם אמא בת 78, אבי נפטר לפני שנה. אני מגיל 20 בערך ברחתי מהבית כי אמא היתה אישה קשה, תימניה, וולוגרית, גסת רוח, ברברית, מקללת את כולם, כי הם לא דתיים, כל מי שהיא רואה ולא מוצא חן בעיני, קללות מכאן ועד להודעה חדשה, גדלתי בבית כזה של קללות, לצערי יצאתי כמותה, אבל אני משתדלת. אני חוזרת בתשובה, התחלה, אני מתפללת כל בוקר תפילת שחרית, עוד תפילות, נוטלת ידיים, מתפללת, אבל היא אומרת לי שהתפילה שלי לא שווה כלום כי אני הולכת ערומה, מה זה ערומה אצלה? גופיה, כי יש לי גלי חום, אני מתעלפת, לא יכולה להתלבש כמו תאליבן. בקיצור, היא כל היום מקללת אותי, לפעמים היא מרימה ידיים, היא אישה הכי מגעילה עלי אדמות בתור אמא. ואני עוד הכי טובה איתה, מכינה לה ארוחת בוקר, מדברת אליה יפה, עד שאני מתפוצצת ואז הכל יוצא החוצה, היא מדברת אליי בצורה גסה ואלימה, אני מתביישת אפילו לומר מה היא אומרת, רק אלוהים עדי. השאלה שלי, מה החובה שלי לכבד אמא רעה שכזו? היא בכלל שונאת אותי, לכן לא רציתי לחזור הבית, ידעתי לאן אני באה, לכן ברחתי ממנה כשהייתי צעירה, והנה ,אלוהים קילל אותי והחזיר אותי לכאן. פשוט לועגת, מקללת, שונאת, מה, למה? בסדר, אז היא חולה, לאחרים היא מראה סבלנות קצת, ואליי? אנא עזרי לי . ואני לצערי גרה כאן, כי אין לי איפה לגור, אני משלמת לכונס ולעוהד, אין לי כסף, אני משלמת כאן את החשמל שמגיע ל-1000 שקלים בחודש, היא אומרת לי – שילמת פעם אחת? אני כבר שילמתי שנתיים, לצערי שאני כאן. מה עושים? ובנוסף לכך היא סנילית, ומאשימה אותי שאני גונבת לה, בימים הראשונים כמה שאני בכיתי ממנה. רק אלוהים יודע. מה עושים.
תשובה:
שלום וברכה
ראשית, כל הכבוד! באמת לא קל לחיות עם אמא כזו, במיוחד שכפי שאני מבין את גם לא ממש עם סבלנות יתירה וזה לא קל… אבל ודאי מצוה גדולה מאוד לכבד אותה. היא הרי במצב קשה מאוד, סנילית והזקנה בכלל מאוד מקשה עליה, וכל מעשה שאת עושה איתה שכרו רב לאין שיעור! הגמרא מספרת על אחד מגדולי התנאים שישב ואמר שיעור לפני קהל אלפים, ואמו שגם לא היתה לגמרי בסדר הגיעה וסתרה לו על פניו לעיני כלתלמידיו, והוא הגיב בחיוך והמשיך לכבד אותה כבוד גדול! שמחי עם המצוה הגדולה, רק אנא, טפלי בעצמך!!! אי אפשר בגיל שלך להיות פרא אדם… תתלבשי כראוי, תדברי יותר בעדינות, תעשי משהו עם עצמך, זה בלתי אפשרי… הדבר הכי בסיסי שמוטל על האדם הוא להיות בן אדם….
ברכה הצלחה ושנה טובה ומבורכת!
תודה רבה על המענה המהיר.
עצוב לי שאתה אומר לי תהיי בן אדם. אני הבן אדם הכי עם לב מכל המשפחה הזאת. אני מרחמת על החיות שהיא כל היום מקללת אותם. אני מרחמת על נמלים וכל דבר שזז.
כאן במשפחה רואים את זה כפיגור.
למה אני לא בן אדם? בגלל שאני מתלבשת עם גופיות בגלל גלי החום שיש לי, אני בוערת כולי, זה כבר מסוכן בריאותית החום הזה… אני מאמינה שאלוהים לא מסתכל על הבן אדם מה שהוא לובש אלא איך שהוא מתנהג. ואני צריכה לקבל צל"ש מאלוהים על השנתיים האלה שאני כאן. ועוד שכחתי לספר שאני סעדתי את אבא שלי החולה כאן, קילחתי אותו, האכלתי אותו, החלפתי לו, סובבתי אותו לצדדים במיטה מפצעי הלחץ, הייתי צריכה לצרוח לאח ההומו שלי שישב בחוץ בנדנדה מעשן ואל מעניין אותו, לא נוגע באבא שלו, אני הכל עשיתי, דיברתי איתו סיפרתי לו על הצרות שלי כשכולם התעלמו ואמרו – הוא צמח מה יש לדבר איתו. אז אתה אומר לי להיות בן אדם? זה עצוב לשמוע.
חלילה אין כוונתי לכך, בודאי יש לך לב גדול ומיוחד ושכרך הרבה מאוד, רק את יותר מידי מוותרת לעצמך בנושאים חשובים, וכוונתי היתה שתהיי יהודיה עם עמוד שדרה, מתלבשים כמו שצריך, ולגבי החום כדאי לעשות מזגן בבית. שוב אני מתפעל ממסירותך.
איפה זה כתוב הקטע של המצווה? שאגיע אדע על מה להתחשבן.
לא הבנתי את שאלתך
השאר תגובה