שאלה:
השקעתי סכום נאה של כסף אצל חברת השקעות שמנוהל על ידי שני שותפים. לאחר שנה השותפות התפרקה והבעלים פיצלו את העסק. פניתי לשותף שאני מכיר להחזיר לי את כספי, אך לא רצה אז לקחתי אותו לבית דין בחו"ל והפסדתי, הרבנים פסקו שהוא לא צריך להחזיר לי כלום. עכשיו אני רוצה לקחת את השותף השני לבית דין רבני אחר בתקווה שבית הדין הרבני השני ייקח את הצד שלי, אבל השותף השני טוען שכבר הפסדתי בבית הדין הרבני הראשון עם שותף שלו ולכן אינו צריך לבוא לדין תורה כי כבר נפסק הלכה, אני טוען לעומתו כי החלטת הבי"ד הראשון לא הייתה איתו כנתבע אלא לשותף שלו על כסף שהשותף לקח וכעת אני רוצה ליתבוע אותו על הכסף שהוא לקח (שהוא כסף אחר) עם טענות אחרות. האם יכול הבית דין לכפות עליו שיגיע לבית הדין?
תשובה:
שלום וברכה,
א. תביעה נגד שותף אחד לא קשור לשותף השני, ולכן אם השותף הראשון יצא חייב, יכול השותף השני לדרוש לרדת לדיון נוסף. וכן הדין אם השותף הראשון יצא זכאי, שאין הפסק מזכה את השותף השני, ויכול לתבוע את השותף השני בתביעה נוספת.
ב. במקרה דנן השותפות התפרקה ואין קשר ביניהם, ובוודאי שתביעה של השותף הראשון לא קשורה לשותף השני, והשני לא יכול לחסות תחת הפסק דין של הראשון.
ג. התובע טוען שנגד השותף השני יש לו תביעות נוספות, וחשבון כספי אחר, ולכן יש כאן תביעה חדשה שלא קשורה לראשונה.
ד. כאשר קיים חילוק דעות בין התובע לנתבע האם צריך לבוא לדין, יש לקיים על זה דיון בנפרד, ובית הדין עורכים דיון ללא שמיעת הטענות אלא על נושא הזה, האם השותף השני צריך לבוא לדיון או שהפסיקה של הראשון פוטרת אותו. ולעולם לא יכול הנתבע להתחמק מהזמנה לדיון, ואם סובר שאין סיבה לתביעה, עליו להודיע על כך בדיון ולהתדיין על כך.
בהצלחה.
מקורות:
שולחן ערוך חושן משפט הלכות שותפים סימן קעו סעיף כה:
היה להם תביעת ממון עליו ויצא השותף חייב, אם לא היה שותפו בעיר יכול לתבעו פעם אחרת. וקטן כמאן דליתא בעיר דמי. (וי"א דה"ה אשה) (נ"י בשם הריטב"א). היה בעיר, אינו יכול לתבעו. הגה: ודוקא כשהן התובעין, אבל כשהן נתבעין ואחד טען, אינו מזיק לחבירו כלל, הואיל ולא צוהו לטעון ולדון בשבילו.
וכתב הסמ"ע ס"ק ס וז"ל: דהואיל ולא צוהו לטעון כו'. והיינו דוקא כשאחד בא להוציא מהן, דמסתמא כל עת שיכול להשמט מהתובע ניחא ליה, דלא ניחא ליה ששותפו יעמוד נפשו לדין ויטעון ג"כ עבורו, משא"כ כשהן התובעים, דמסתמא ניחא ליה בתביעת שותפו להוציא ממונו מיד הנתבע, וק"ל.
הרי לנו שתביעה שעורכים נגד שותפים אין האחד מתחייב בטענות חברו, וממילא ה"ה שאין האחד נפטר בתביעת השני, וכשם שיוכל לדרוש דיון נוסף, כמו כן התובע שותפים יוכל לדרוש דיון נוסף. אלא שהשותף השני יכול לדרוש שהתביעה תהיה בבית הדין הראשון שדנו את השותף הראשון, והנתבע יצטרך ללכת אחריו ולדון שם, כמנהג שהולכים אחר הנתבע. מלבד אם הנתבע גר בעיר אחרת שלא יוכל לדרוש לדון בעיר שלא דר בה.
וכפי שציינו שאם התביעות הם אחרות ברור שלא השותף לחסות תחת הפסיקה של הראשון. ועל כן בית הדין צריכים להזמין את השותף השני לדיון נוסף.
