שאלה:
שלום. יש לי דירה שאני משפץ ואמור להשכיר. יש לי מתווך שאמור לדאוג להכל. שיפוץ ושוכרים. אני יודע שכבר היה לו שוכרים שהיו אמורים להיכנס, ובכלל פשלה בשיפוץ נדחתה השכירות לחודש הבא. לא סיכמתי איתו במדוייק על תאריך שיתחיל להשכיר. אך אני יודע שכבר היו שוכרים וחוזים וצ'קים, והפשלה של הבניה שלו עיכבה את השוכרים. השאלה אם צריך לשלם לי על החודש
תשובה:
שלום וברכה,
פועל שנשכר לעשות רווחים עבור בעל הבית ונמנע מפעולתו ומנע רווחים לבעל הבית, לדעת הריטב"א חייב הפועל לשלם עבור מניעת הרווח, ולמרות שבכל מבטל כיסו של חברו פטור בדיני אדם, פועל שנשכר כדי להרוויח – חייב. וכן פסקו הנתיבות והחת"ס.
אמנם רוב הראשונים וכן הרבה מהאחרונים חולקים וסוברים שדין פועל כדין כל אדם שמבטל כיסו של חברו שפטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים.
ומאחר ויש מחלוקת בדבר, לא ניתן לחייב את המתווך על ההפסד. וטוב שישלם לו מעט על דרך הפשרה, מאחר ולדעת הנתיבות חייב לשלם.
אמנם אם הרשלנות נעשה בפשיעתו של המתווך, חייב בדיני שמים – לכו"ע.
בהצלחה.
מקורות:
בגמרא (שם עג, ב): אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא, ופשע ולא זבין ליה – משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט. והגמרא דנה שם האם התחייבות השליח יש בה משום אסמכתא. אמנם הקשו הראשונים מדוע הרי בלא טעם אסמכתא פטור השליח שהרי הוא רק מנע רווח מהמשלח, וקי"ל המבטל כיסו של חברו פטור.
הריטב"א ביאר את הגמרא: "ומורי הרב תירץ דהכא אף על פי שלא קבל עליו תשלומין כלל כיון שנתן לו מעותיו ליקח סחורתו ואלמלא הוא היה לוקח ע"י עצמו או ע"י אחרים אלא שזה הבטיחו שיקח לו וסמך עליו ונתן לו מעותיו על דעת כן הרי הוא חייב לשלם לו מה שהפסיד בהבטחתו דבההיא הנאה דסמיך עליה ונותן לו ממונו משתעבד ליה משום ערב, וזה ענין שכירות פועלים דבפרקין דלקמן שחייבין לשלם לבעה"ב מה שמפסיד כשחזרו בהן או שבעה"ב חייב לשלם להם מה שמפסידין דכיון שסמכו זה על זה נתחייבו זה לזה במה שיפסידו על פיו, וזה דין גדול. עכ"ל. היינו כיון שסמך עליו בהבטחתו שיקנה לו סחורה חייב השליח אף על ההפסדים. וכן בשכירות פועלים שסמך עליהם שיעשו את מלאכה נתחייבו לשלם זה כל מה שיפסיד כל אחד.
ובשו"ת חת"ס (חו"מ סימן קעח), כתב שאין מי שיחלוק על דברי הריטב"א. ולכן חייב שם את השליח שקיבל מעות ולא הביא סחורה, שאם יש הפסד ברור חייב השליח. גם הנתיבות (סימן שו ס"ק ו ועוד) הלך בדרכי הריטב"א.
אמנם רבו החולקים על הריטב"א – משפט שלום סימן קעו סעיף יד, והביא שבמראה פנים על הירושלמי (ב"מ פ"ה ה"ג) כתב שהוא שיטת יחיד, ושליח שלא ביצע שליחותו אין עליו אלא תרעומת. וכ"כ לדינא בשו"ת בית מאיר (סימן י) ושו"ת מהרש"ם (ח"א סימן עז) ישועות מלכו שם. אמרי בינה (סימן לט) דברי חיים (שומרים סימן יח) ובנחלת צבי (סימן רצב סעיף ז) וחזו"א ריש סימן כב.
ודעת רוב הראשונים – רמב"ן רא"ש נמו"י ריטב"א בשם ר"י – שמדובר שהשליח התחייב בשעת קבלת המעות, שיקנה יין, ואם לא ישלם את מניעת הרווח. ולפ"ז אם אין התחייבות בחוזה על מניעת רווח, לריטב"א ודעימיה חייב המבטל את ההפסד. ואם פורש בחוזה שהמפר ישלם הפסדי הרווח שנמנעו, לכו"ע חייב שהצד שהפר את החוזה.
