שאלה:
שלום הרב, מתוקף המצב הרפואי של אישתי והעובדה שאני לומד חצי יום ומנהל עסק חצי יום ב"ה, יש לי צורך בעוזר אישי. יש לי ב"ה בחור מצויין שעובד אצלי כבר כשנתיים, מסיע את הילדים הלוך חזור, עושה קניות, סידורים רפואיים וכו וכו. עלתה לנו שאלה – האם כשמתחיל את היום ונוסע לכיוון הבית שלי משלו, על מנת לקחת את הילדים, הוא צריך להתחיל לספור את הזמן מרגע היציאה מהבית, או מרגע ה"הגעה למקום העבודה" דהיינו לבית שלי. הוא עובד בפועל כ120-150 שעות בחודש ומקבל שכר לפי שעה, עם מינימום חודשי של 5,500 שקל בתור בסיס גם אם השעות לא מגיעות לכדי הסכום הזה. איך נכון לחשב? אין פה מחלוקת וכו חס ושלום, מה שנכון לפי ההלכה, אנחנו מסתדרים מצויין.
תשובה:
שלום וברכה,
הגמרא (מסכת ב"מ דף פג ע"ב) מתייחסת לנושא של 'שכר הליכה'.
אומרת הגמרא: פועל, בכניסתו – משלו, ביציאתו – משל בעל הבית, (פירוש: בכניסתו – שמסיים את העבודה והולך לביתו, יש לו ללכת על חשבון הזמן שלו – של הפועל. ובכניסתו – שהולך לעבודה בבוקר יכול ללכת על חשבון הזמן של בעל הבית. דהיינו שזמן הליכה משלם הבעל הבית) שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב. (הגמרא מסמיכה זאת בפסוק שכתוב תזרח השמש יאספון, שאחרי שהשמש זורחת יוצא לעבודתו, למרות ששכר העבודה שמקבל שכר משעת הזריחה. ואילו בסיום העבודה יש לו לעבוד עד הערב – והיציאה תהיה בחושך על חשבון זמן עבודתו). וליחזי היכי נהיגי! – בעיר חדשה. (שואלת הגמרא מדוע צריך להכתיב את זמני ההליכה, הרי כלל בידינו שבשכירות פועלים הולכים אחר המנהג, וא"כ נבדוק את המנהג. ומתרצת הגמרא בעיר חדשה שאין בה מנהג, שבזה יש לנו ללכת אחר דין הגמרא). דין זה הובא להלכה בשו"ע חו"מ סימן שלא סעיף א.
והטעם הדבר: שבבוקר שהולך לעבודה ההליכה לטובת בעל הבית, ולכן הבעה"ב משלם את זמן ההליכה. ובחזרתו לביתו הוא לטובת הפועל, לכן החזרה על חשבון הפועל.
מבואר שבכל שאלה כזו הולכים אחר המנהג, וכיום המנהג שמקבלים שכר רק משעת העבודה בפועל, ולא משעה שיוצא לעבודתו. ולכן גם חישוב השעות יש לחשב מזמן העבודה בפועל.
אמנם אם במקרה שאין מנהג, או שהמעסיק רוצה ללכת לפי דין הגמרא, יוכל הפועל לחשב את שעות העבודה בבוקר מהזמן שיוצא לביתו, ובסיום העבודה מהזמן שמסיים לעבוד עם המעסיק, ובחזור מעבודתו החזרה תהיה על חשבונו.
בהצלחה.
מקורות:
המנהג כיום שחישוב הזמנים מתחיל משעה שעובד בפועל ולא מהזמן שיוצא לעבודה – ראה משפט הפועלים פרק ז ה"ז. וכ"כ בדרכי חושן.
