שאלה:
נתקשתי בכל משלוח על ידי נכרי של דבר מאכל שייתכן בו איסור דאורייתא [כמו למשל ענבים, שאם הם טבל הם אסורים מן התורה], שמבואר בשו"ע יו"ד סי' קי"ח שבכה"ג צריך חותם בתוך חותם, וגם אם הוא דרבנן צריך חותם אחד, והדבר מצוי בכל מכולת ששולחים מאכלים וכדומה על ידי פועלים גויים. והנה לעניין בדיעבד מבואר ברמ"א ס"ב שאף אם רואה שהחותם פתוח, אם רואה שהדבר טוב כמו ששלח אין לחוש שהחליפו, אך לכאורה זה הכל כשהקונה היה בחנות ושם לב מה בדיוק יש במשלוח ויודע בבירור שלא הוחלף, אבל הרבה פעמים הלוקח לא שם לב כלל [ובפרט אם הוא עושה משלוח דרך הטלפון], ומלבד זאת דברי הרמ"א הם בדיעבד, אבל לכתחילה נראה שאסור לשלוח בשום אופן ללא חותם. כיון שהדבר מצוי ושכיח, וקשה לומר שכל העולם נכשלים, אשמח אם תמצאו לי פיתרון לעניין
תשובה:
שלום רב
בודאי לכתחילה יש לעשות חותם או סימן מסויים, אמנם יש סברא להקל כאשר מדובר בשליח מקצועי העוסק בכך לפרנסתו, שכיון שיש חזקה שאינו פותח חבילות אותן הוא מקבל למשלוח כדי לשמור על אמינותו ואין לחשוש שמא החליף. בדומה לכך הובא בשו”ת נחלת שבעה סי’ עה לענין משלוח בשר שנפתח בבית המכס שלא בנוכחות יהודי, וראה עוד בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סי’ שעב לגבי משלוח ברכבת הדואר.
אולם כל זה בדיעבד גדול, לכתחילה יש לעשות כדין, וכמובן יש כאן את צירוף הגדול שכבר הזכרת שהוא אינו נהנה בחליפיו.
