הגומל אחר תאונת דרכים

שאלה:

זוג שהיו מעורבים בתאונת דרכים עצמית. מחד ללא כל פגיעה בגוף. ומאידך המכונית נפגעה קשה מאוד בכל צידה השמאלי – ולבסוף הושבתה כליל ע"י השמאי והוגדרה "לאבדון". א. האם עליהם לברך הגומל? ב. האם הבעל יברך ויוציא את אשתו או ששניהם יברכו?

תשובה:

שלום וברכה

לכאורה אכן יש כאן נס ויש לברך הגומל [אא"כ פשוט מדובר ברכב ישן מאוד, שכל פגיעה בכנף כבר לא שווה לתקן… ובעצם לא היה כאן חשש סכנה..], הבעל יברך ויוציא את אשתו ידי חובה כאשר היא יושבת בעזרת הנשים ושומעת את הברכה ומכוונת לצאת ידי חובה. ספרדים יברכו בלא שם ומלכות.

מקורות:

בגמרא ברכות הנ"ל (נד, ב) נזכרו ארבעה שצריכים לברך 'הגומל' כשינצלו מהסכנה שהיו מצויים בה. כעת יש לחקור: האם רק ארבעה אלו צריכים לברך 'הגומל', אבל מי שניצל משאר סכנות, כגון שתקפוהו שודדים בעיר וניצול, או שנפל עליו כותל, או ירו לעברו והחטיאו, לא יברך, משום שאינו נזכר במזמור תהילים (קז) ובתקנת חכמים – או שמא הכוונה במזמור ובדברי הגמרא היא רק לתת דוגמאות לסוגי סכנות, אבל ברור שכל הניצול מסכנה, צריך לברך 'הגומל'.

התשובה לשאלה זו שנויה במחלוקת. לדעת הריב"ש (סי שלז) כל אדם שניצול מסכנה צריך להודות לה' ולברך 'הגומל', אבל יש חולקים וסוברים שרק הארבעה הללו מברכים 'הגומל' (הרד"א בשם רבי גרשון). ב'שולחן ערוך' (ריט, ט) הוזכרו שתי הדעות, ולמעשה נפסק שמאחר שיש בזה ספק, ובכל ספק בברכות מקלים, לכן רק הארבעה שנזכרו בדברי חז"ל יברכו 'הגומל', ואילו שאר הניצולים מסכנה יאמרו את הברכה ללא הזכרת שם ומלכות (בכך מודים לה', אך אינם נכנסים לספק של ברכה לבטלה). כך נוהגים יוצאי ספרד (כה"ח ס"ק נב).

אולם ב'משנה ברורה' (ס"ק לב) כתב על פי הפוסקים האחרונים שלפי המנהג כל הניצולים מן הסכנות מברכים בשם ובמלכות 'הגומל', והוסיף "וכן מסתבר". לפי זה, כל אדם שניצול מסכנת נפשות צריך לברך 'הגומל'. למשל, אדם שניצול מתאונת דרכים שיש בה סכנת חיים צריך לברך 'הגומל'. וכן מי שתקפוהו שודדים להכותו וניצול יברך הגומל. וכן מי שניצול משריפה, או נפל מסולם, או שירו לעברו והחטיאו, או שהכישו נחש וניצול – בכל אלה ודומיהם יש לברך ברכת הגומל.