שאלה:
נהוג שלא להגיד קדיש בחודש הי"ב שלא להחזיק את אביו רשע. השאלה הנשאלת היא הרי אם זה לא יועיל – זה לא יזיק! כלומר, בב"ד של מעלה הרי לא כ"כ מתיחסים (לכאורה) למה שאנחנו חושבים או מחזיקים את האדם אלא למה שהוא באמת. ואם אדם היה זקוק לחודש הנוסף ולא נאמר עליו קדיש הרי שהוא הפסיד משא"כ אם הוא לא זקוק ואמרו עליו עוד חודש לא קלקלנו לא! ואדרבה, כפי המבואר בספרים הקדושים כאשר מספידים אדם אצלינו הרי שבשמים מקשיבים ומאמתים את זה עם הנפטר. ובמידה ונאמרים עליו דברי גוזמא זה מעורר עליו דינים על כך שהוא הראה את עצמו יותר טוב ממה שהוא באמת ועצם המניע מלהגיד את הקדיש עלול לעורר עליו קטרוג על כך שהוא הראה את עצמו כלא רשע
תשובה:
שלום וברכה
הרעיון בזה בעיקר הוא משום כיבוד אב, ולא משום שמלמדים קטגוריה על הנפטר, הבן לא רשאי להחזיק אביו כרשע, ולכן יש שבאמת סברו שכאשר אדם אין לו בנים ואדם אחר אומר עליו קדיש בשכר, יאמר גם בחודש ה12, כי לגבי לא שייך דין כיבוד אב, ועליו לנסות להועיל לו ככל שיוכל. כמו כן יש שאמרו שמי שיודע שאביו רשע, יאמר קדיש גם בחודש ה12.
מקורות:
ראה רמ"א שעו ד ופתחי תשובה שם סק"ט. על מי שאומר בשכר וכו' ראה גשר החיים פרק ל ט-ד.
