לתרומות לחץ כאן

נזקי מים משכנים שזיקו שיריעות פרשיות סת"ם

שאלה:

הריני שוכר חדר בבניין בקומת קרקע לצורך כתיבת סת"ם ותיקוני סת"ם. בדירה שמעליי גרה משפחה שקרו לה פיצוצים בצנרת ונזילות לחדרי, בחסדי שמים לא נגרם נזרק לסת"ם והם תקנו את הפיצוץ. בשבת האחרונה התחילה נזילה לחלחל מהתקרה ומים חדרו לחדרי שמתחת והחלו לטפטף על יריעות של ספרי תורה שאני מתקן לאחרים לפרנסתי, נגרם נזם רב ליריעות וכן מגילת אסתר נהרסה כליל. המשפחה שגרה מעליי מודעים לכך שמתחתיהם יש דירת סופר אך הם לא טרחו להודיע לי שיש נזילה פעילה אצליהם על מנת שאפנה את היריעות ממקומם. אציין שבחדר כולו פזורים יריעות, מגילות תפילין וציוד עבודה כגון מחשב הגהות וציוד תיקונים לסת"ם. נגרם לי נזק משמעותי לסחורה שאינה שייכת לי על מי חלה חובת נשיאת הנזק עליי או על השכן שמעליי?

תשובה:

שלום וברכה,

הדיירים שלהם אירע הפיצוץ בצינור המים פטורים על הנזק שנעשה מחמת טפטוף המים. ראה מקורות.

הסופר שקיבל יריעות ופרשיות להגהה – דינו כשומר שכר על הפרשיות. ואם קיים חשש לנזילה מהשכנים, חייב המגיה על נזק היריעות והפרשיות. ואם לא קיים חשש לנזילה במקום בו אירע נזילות מים, והנזילות שהיו עד כה תוקנו כראוי – פטור המגיה.

בהצלחה. 

מקורות:

בעלי הצינור פטורים על נזקי השכן

הדיירים – בעלי הצינור שהתפוצץ – אם לא התרשלו בתיקון הצנרת – פטורים כדין ממונו של אדם ששמרו כראוי והזיק – שפטור. וכדברי המשנה מסכת ב"ק ריש פרק ו הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה – פטור.

אם בעלי הצינור ידעו מהפיצוץ, והתרו בהם לתקן והתרשלו ולא תיקנו. נחלקו הפוסקים במים שמחלחלים האם דינם כבור או כאש. ראה עלון המשפט גליון מספר 43 ומספק אין לחייבם.

המגיה נעשה שומר שכר על היריעות

המגיה דינו כשומר שכר, וככל דין אומן שמקל חפץ לתקנו שנעשה עליו שומר שכר, כמבואר בשו"ע סימן שו ס"א. 

חיוב המגיהה על הנזק היריעות

שו"ע סימן קפז ס"ד וז"ל: נתן מעות לשלוחו לקנות לו חיטים וכן עשה, ושם את החיטים בבית אחד ונרקבו מחמת גשמים שירדו עליהם, חייב לשלם. מקור הדין הוא מתשובת מהרי"ק שורש קנג שהשיב על מקרה זה שהשליח הניח בבית והרקיבו החיטים מחמת גשמים שירדו עליהם, וטוען השליח שלא ידע שידלוף הבית, והשיב המהרי"ק שהדלף בבית הוא דבר מצוי, ועל כן דינו כפשיעה, ושליח בחינם נידון כש"ח וחייב על הפשיעה, עכ"ד. מבואר שהמניח חפצים במקום שיתקלקלו נחשב לפשיעה, עוד מבואר שהמניח במקום שמתקלקל אינו נחשב למזיק בידיים. גם בהגהות הגר"א על דברי המחבר הנ"ל ביאר שטעם החיוב הוא משום פשיעה, שקלקול חיטים בבית מחמת הדלף הוא מצוי. הרי לנו שכל חיובו הוא מדין פושע ולא מזיק בידיים. וכן נראה מדברי הלבוש שכתב: 'הרי זה פשיעה וחייב לשלם שהיה לו לשומרם שלא ירדו עליהם גשמים'.

בש"ך ס"ק ג ציין לאגודת אזוב שסובר שהמהרי"ק בסוף תשובתו כתב שאין לסמוך על דבריו, וכיון שלא הכריע אין לסמוך על זה. ובנתיבות (חידושים ס"ק ו) פסק כדברי האגודת אזוב שהביא הש"ך. אמנם בערוך השולחן ס"ד פסק שחייב מדין פשיעה ולא כיש מי שמפקפק ואומר שהמהרי"ק לא הכריע. נמצא שלמחבר והגר"א והערוך השולחן חייב מדין פושע, ולדעת האגודת אזוב וש"ך ונתיבות כיון שלא ידע שידלוף הבית אינו פשיעה, ואם הוא ש"ח פטור.

ומסתבר שכל מחלוקתם דוקא לגבי שומר חינם האם נחשב לפשיעה, אבל שומר שכר שחייב בגנבה ואבדה, לכו"ע יהיה חייב לשלם.

ולכן מגיה שהניח פרשיות במקום שקיים חשש של רטיבות או נזילות – חייב. ואם המקום נקי ותקין ואין חשש שתגיע נזילה או רטיבות (כמו בתים רגילים של ימינו שאין חשש כזה) נחשב לאונס – ופטור.

 

אם המגיה הנ

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל