שאלה:
בשו"ע בסימן שט סעיף ג ובמשנ"ב (ס"ק י), לעניין בסיס לדבר האסור והמותר, אם יש אבן בתוך כלכלה (סל) של פירות שאינם נפסדים כתב המשנ"ב "וכן אם יכול לנער האבן לבד מתוך הכלכלה ולהשליכו ג"כ מחוייב בזה " – ואני מבין כיצד מותר- הרי זה בורר שהוא מוציא הפסולת מהאוכל?
תשובה:
שלום וברכה
הערה נכונה, ברור שהכוונה כאשר זו לא תערובת, נניח האבן מונחת למעלה והיא גדולה והפירות למטה תחת איזה כיסוי וכדומה.
בס"ד
מחילה מכבוד תורתו שאיני מבין הרי לפי זה אין כאן בסיס אם האבן מונחת על הפירות.
ועוד שגם כשהמקרה הוא לא בתערובת דומיא דדגים שכל אחד עומד בעין הרי עדיין חשיב בורר ואסור ומאי שנא הכא? או שמא אין זה חשיב בורר כשכל אחד עומד בעצמו וכמו שמדוקדק לכאורה מלשון השו"ע שכתב מעורבים אומנם כף החיים שם כתב שאה"נ שאסור גם שאינו מעורב. ולא נהירא לי כלל כל העניין הזה בעניותי
ושאלתי באמת בשביל להבין.
לא הבנתי את שאלתך, בסך הכל כתבתי דבר פשוט, שבמקרה שאין תערובת יש כלכלה גדולה ובה פרי ואבן, אין בעיה של בורר אבל צריך לכתחילה לנער את המוקצה, כי טלטול מן ההצד אינו מותר לכתחילה.
בס"ד
הכוונה למה אין כאן בורר במקרה ויש כלכלה שבתוכה יש פרי ואבן הרי יש כאן שני דברים? למה זה לא נחשב תערובת?
בשו"ע (או"ח,שיט,ג) כתב הרמ"א:" ושני מיני דגים מיקרי שני מיני אוכלים ואסור לברור אחד מחבירו אלא בידו כדי לאכלן מיד אף על פי שהחתיכות גדולות וכל אחת נכרת בפני עצמה"ע"כ. וכתב כף החיים (שם או' כט) שם בהגה וכל אחת נכרת וכו' : כלומר דלא תימא דאין שייך בורר אלא בב' מינים מעורבים כלשון הש"ע וכאן אין מעורבין קמ"ל דאפ"ה שייך ברירה, ועיין לב"ש.
השאלה שלי למה כאן בכלכלה לא חשיב בורר לעומת המקרה עם הדגים?
הנושא של תערובת הוא נושא מאוד לא ברור בפוסקים, למשל באור לציון לגבי תערובת פירות רצה לומר שאם המרחק ביניהם הוא כשיעור אחד מהפירות זה כבר לא תערובת… עכ"פ גם ברמ"א מסתבר שמדובר בכמות של דגים המעורבים זה בזה ממש אלא שהחתיכות גדולות, זו תערובת, אבל אם יש פרי אחד ומעליו אבן אחת, אין תערובת.
השאר תגובה