שאלה:
אדם ששכח את עניבתו לדוגמא בבני ברק ביום חול וחזר לביתו שנמצא בירושלים, ובא אחיו הביתה לשבת לבני ברק ורוצה ללבוש את עניבתו של אחיו, השאלה אם אין כאן את הדין של כליו של אדם כרגליו שאז מסברא יהיה אסור להזיז את העניבה מכיון שזה חשיב כחוץ לתחום וממילא הכלי קנה שביתה?
תשובה:
אכן צדקו דבריך ויש להמנע מלהוציא עניבה זו מהבית החוצה, אפילו שיש עירוב.
מקורות:
אעתיק לך בזה מדברי שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן מו:
ואשר שאל בדין כלים כרגלי הבעלים באו"ח סי' שצ"ז דיש לדון במקרה בישוב שלכם באחד הנוסע לשבת למקום מרוחק והניח חפציו ולעתים נכנסים לדירתו ליקח דבר מה, וכ' דלכאורה כליו אסורים בטלטול דרגליו בעיר אחרת, הנה זה פשוט לאיסור וכמפורש סי' שצ"ז ס"ג. אלא דכב' דן אם יש דין ד' אמות לענין כלים ואם כל העיר המוקפת חומה חשיבא כד"א, – לדידי פשוט דיש דין ד' אמות לענין כלים וכמו שיש דין ד"א לענין פירות לבד שאסור להוציאן עיין עירובין מ"א ע"ב ובשו"ע סי' ת"ה – ומה ששאל אם כל העיר המוקפת חומה או צוה"פ נחשבת בזה כד"א, הדבר פשוט דכיון דכלים כרגלי הבעלים שאסורים בנ"ד גם הכלים גם בכל עיר מוקפת חומה כיון שהבעלים עקרו מכאן, וליתר שאת אראה לו מש"כ בשער הציון סי' שצ"ז אות ד' בשם התו"ש דאם כלתה מדתו בחצי העיר אפילו מוקפת חומה שגם אחרים אסורים לטלטל כליו בחצי העיר השני ומכ"ש כשליתא הבעלים כאן כלל.
ומה שנסתפק כב' נ"י דכיון דאין אדם מקפיד שישתמשו בכליו דחשב הדבר כהשאלה (ר"ל מעיו"ט) וכהאי דמוסר בהמתו לרועה בסי' שצ"ז ס"ה וכ' דבמ"ב ס"ק מ"ב משמע דתליא בקבלת אחריות מצד הרועה ורק אז כרגליו. ולדידי פשוט לאיסור כמבואר בביצה ל"ח ע"א ביום טוב כרגלי המשאיל פשיטא לא צריכא דרגיל דשאל מיני' מ"ד ברשותי' קא מוקים לי' קמ"ל דלמא אינש אחרינא אזיל ושאל מיני', והוא הנפסק בסי' שצ"ז סי"א – וא"כ ק"ו מה התם שהוא שואל מיוחד תמיד ושואל מדעת מכ"ש בנ"ד שאינו שואל מיוחד ופעם לוקח ופעם אינו לוקח וגם אין דעת הבעלים עליו בכה"ג בודאי עדיין הכל ברשות הבעלים, מלבד אם גילה דעתו מפורש בע"ש שכל הרוצה ליטול יבוא ויטול בזה יש לצדד כמע"כ.
