פוסק לצדקה כדי שאחרים ייתנו

שאלה:

שלום וברכה יש לי בן נשוי, השבוע אבא של כלתי בא אלי ואמר לי שהמצב שלהם קשה ושאני אעזור להם, [הוא חושב שיש לי כסף מיותר], אמרתי לו שאני אחשוב על הדבר, הוא רוצה לתקשר אלי שבוע הבא לשמוע מה החלטתי. השאלה היא האם מותר לי לומר לו: אם אתה תתן כל חודש 1000, גם אני אתן אותו סכום, ואם הוא יסכים, הוא יתן, ואני יאמר לו שגם אני נתתי, ולמעשה אני לא אתן, וגם בני יאמר לו שהוא קבל את ה-1000. מצד דין שקר אני לא חושש, כיון שזה דרכי שלום, וגם לצורך הזוג. וגם אני אומר אני נותן אלף כל חודש, ולא אומר שקלים, וכוונתי לאגורות. אלא שאני חושש משום גזל, כיון שכל מה שהוא נותן זה בגלל שהוא חושב שאני נותן, ואם הוא היה יודע שאני לא נותן ובמיוחד מרמה אותו הוא לא היה נותן.

תשובה:

שלום וברכה,

אסור להכריז שנותן צדקה, כאשר בכוונתו שאחרים ייתנו, ואין בכוונתו לתת. גם אם אומר שייתן 1000 הכוונה ל1000 ש"ח ולא מועיל שיחשוב על אגורות, כיון שלשון בני אדם הוא לש"ח, ולא לאגורות ולא לדולרים. ואם מכריז שייתן אלף כדי שהשני ייתן והוא לא רוצה לתת נחשב לאיסור גנבת דעת.

בהצלחה. 

מקורות:

בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן צז הוכיח שאסור להכריז שנותן צדקה כאשר אין בכוונתו לתת אלא שאחרים ייתנו. והוכיח מדברי המהרש"א שביאר את דברי הגמרא במסכת סוכה דף כט שמשום ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות ואחד מהם שמנהיגי קהילה פוסקים לתת צדקה ברבים ואינם נותנים. וביאר המהרש"א שכוונתם להכריז כדי שארים ייתנו. והוכיח עוד ממעשה של ר"ש בן שטח המובא בירושלמי ובמדרש עיי"ש.