שאלה:
אחד העצות לעשות שכירות ממי שאינו מודה בעירוב היא לבקש ממנו שישמור מפתח עבורך. והנה אף אחד לא מסכים לתת לשכן שלו המומר את המפתח של הבית שלו. ויש שנתנו עצה לתת לו מפתח פיקטיבי ולומר לו אני מפחד שאני פעם אחת אבוא הביתה ואתקע בלי מפתח ולכן אני נותן לכל השכנים מפתח וכו' והעירו שזה גניבת דעת. האם אכן אסור לעשות עצה זו?
תשובה:
אין שום הגיון להחשיב זאת כגניבת דעת, כיון שאין בזה שום נפקא מינה לאותו שכן, מה אכפת לו אם זה המפתח האמיתי שלך או לא?
הטענה הייתה שזה מכבד אותו בזה שאתה סומך עליו שאתה נותן לו את המפתח של הבית שלך ואינך חושש שיכנס לביתך ויגנוב משם
אין חשש.
למה אין חשש, שאלתי דיין אחד ועוד רב אחד ושניהם חששו.
יש לכם ראיות
אני מבין שגניבת דעת זה רק דבר שיש לו בו איזו נפקא מינה.
יש ראיה מפורשת נגד הבנתך שכתוב בפוסקים שאסור למוכר לומר הנה אני פותח חבילה חדשה של לולבים וכדו' לכבודך וכו' ומדובר שתכנן לפתוח בין כה וכה, ורואים שאף הכרת הטוב גרידא יש בזה משום הכרת הטוב.
אין כאן אפילו הכרת הטוב, אפשר לחשוב במה מדובר כאן, שהוא סומך עליו שאינו שודד שיפרוץ עם המפתח לביתו… הוא היה נעלב רק מהמחשבה שאתה חושב שהוא אמור להכיר לך תודה על כך שאתה לא חושד אותו…
אתה היית מסכים לתת לשכן שאינך מכיר אותו מה טיבו מפתח? לענ"ד זה מכבד אותו. אולי הכבוד הזה לא מספיק שיהא מחוייב הכרת הטוב אולי
השאר תגובה