שאלה:
שלום. רציתי לשאול בענין הסכם בין מחותנים לחתונה, כל שלא נעשה תנאי אלא החלוקה היתה בין שניהם חצי חצי, ולאחר שהתברר שיש להוסיף על המתנות כדי לכסות את הוצאות החתונה טען צד אחד שכיון שיש לו מוזמנים פחות מהשני אם כן הדין שאינו צריך לראות לכסות אלא את חלקו כפי מספר המוזמנים שלו. כל זאת גם כשלא התנו מתחילה כן. זו היא טענתו, האם הצדק עמו?
תשובה:
שלום וברכה,
מחותנים שקבעו שהוצאות החתונה יתחלקו בשווה בין הצדדים, הרי הם כשותפים בהוצאות, ושניהם צריכים להשתתף בשווה בהוצאות. וגם אם צד אחד הזמין אורחים רבים וההוצאות גדלו מחמתו, שניהם צריכים לשאת בהוצאות בשווה.
בהצלחה.
מקורות:
ראה שו"ע סימן קעא סעיף ו, ומקור ההלכה מהמשנה ב"ב דף קעב ע"א – גבי עשיר ועני שירשו ביחד מרחץ או בית הבד, ולעשיר יש עבדים רבים, יכול העשיר לחייב את העני לחלוק עימו בהוצאות המרחץ ובית הבד, בטענה לך קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד. ומכאן למדו הפוסקים לכל שותפים שצריכים לחלוק בהוצאות גם אם האחד משתמש הרבה והאחד מעט – ראה שו"ת חת"ס או"ח קצג.
וכן הדין במחותנים שהתנו להתחלק בשווה בהוצאות, זכותו של כל אחד להביא את האורחים שיש לו, והוצאות החלוקה יתחלק בשווה בים הצדדים. ורק אם הותנה מראש שכל אחד ישלם את המנות שיזמין, שבזה כל אחד משלם לפי חלקו.
