האישה בהיריון והבעל טוען שלא היה איתה בחודשים האחרונים

שאלה:

כשהאישה בהריון והבעל טוען שהוא לא בעל בחודשים האחרונים

תשובה:

שלום רב,

קיצרת במקום שהיה ראוי להאריך. לא פירטת פרטים כמה זמן לטענתו לא קרב אליה וכו'. אבל אנסה להשיב באופן כללי.

ראשית לגבי כשרות העובר. אם הבעל טוען שלא היה איתה בחודשים האחרונים וממילא ההריון אינו ממנו. באופן עקרוני הוא אמור להיות נאמן מדין יכיר, כפי שנפסק בשו"ע אבה"ע סי' ד' סעי' כט. אולם יש לדעת שכאשר אנו מדברים על דין יכיר, כתב הגרע"א בשו"ת סי' קכח שההכרה הזו חייבת להיות הכרה ודאית, ולכן באופן ששייך לתלות אולי הולד השתהה במעי אמו י"ב חודש וכדברי הגמרא ביבמות פ' שישנה אפשרות כזו, על אף שזו אפשרות מאד רחוקה, מ"מ די בזה כדי לקבוע שאין כאן אמירה של הבעל ואין כאן דין יכיר. וכך כתב שם: "עוד נראה לי אף אם יהיה הדין בנידן דידן אלו מעידים עדים שנתרחק מביתו זמן מה ובשובו לביתו לא קרב אליה. בענין שכפי החשבון יהיה הלידה יותר מט' חדשים מיום התרחקו מביתו דאין מתירין הולד ביש עדי כיעור. מ"מ הוא אינו נאמן לומר דהיה כן. די"ל דאאינו נאמן רק בהכרת דבר ברור שאינו בנו. אבל בזה שאף לדבריו אפשר שזה בנו דדלמא אשתהי. א"נ לומר שהי' כן שיסופק לנו אם הוא בנו דזהו אינו דרך הכרה". והביא לכך ראיה מדברי המגיד משנה.

מלבד זאת, ישנה נקודה נוספת בדין יכיר. שהביא הגרע"א שם שמאחר שיש מחלוקת בראשונים בדין יכיר, שיש שכתבו שהוא נאמן רק באופן של הכרת בכורה (שיטת הבה"ג) ויש שכתבו דווקא במקום שהאישה אינה מכחישה, ויש דעה שרק באמירה חיובית על הבן השני כי הוא בנו אז ממילא הראשון ממזר נאמן. אבל באמירה שלילית אינו בני, אין כאן דין יכיר. א"כ למורת שמדברי השו"ע (אבה"ע סי' ד' סעי' כט) לא משמע כן, מ"מ הרי זה ספיקא דדינא. וכך כתב חתנו החתם סופר בשו"ת אבה"ע סי' יג.

עוד נקודה שיש לציין, שמאחר שלא צויין בשאלה כמה זמן לדעתו לא קרב אליה ובאיזה חודש היא בהיריון? אם עדיין אפשר להסביר שההיריון ממנו באופן שתלד בחוש העשירי מיום שהיתה עם בעלה, ודאי שכך נאמר ואין שום סיבה לומר שזינתה עם מישהו אחר. ראה בחלקת מחוקק ס'י ד' ס"ק יא.

בנוסף, גם ההיריון לא ברור איזה מידע קיים. כלומר, אם המידע הקיים ע"י אולטראסאונד וכד', שהיא בהיריון והוא טוען שלא היה איתה בתקופה הרלוונטית ואף לפני, זה ברור שהעובר ממזר בכפוף להנ"ל על דין יכיר. אבל אם המידע הוא רק לפי חישוב גיל ההיריון שבדרך כלל מבוסס על היקף ומשקל, אני לא בטוח עד כמה יש לזה משקל הלכתי קובע. שהרי תינוק שנולד לשבעה או תשעה הפער ביניהם על פי החישובים הנ"ל, הוא משמעותי. ובכל זאת לא מצאנו בחז"ל שהתחשבו בגודל ובמשקל של הנולד כדי לקבוע שהוא בן תשעה או בן שבעה.

עד כאן, לגבי כשרות העובר. עתה לגבי כשרות האישה לבעלה.

במידה מסויימת גם היתר האישה לבעלה תלוי בנקודות שצויינו לעיל, עם כמה שינויים. כלומר, דין יכיר אינו רלוונטי, מצד אחד משום שיכיר נאמר רק ביחס לבנו. ומאידך, הבעל אינו צריך לשכנע את ביה"ד שמהימנותו, די בכך שהוא יודע בודאות שאישתו זינתה עם אחר כדי שתהא אסורה עליו.

יחד עם זה מצאנו בפוסקים שגם לגבי היתר האישה לבעלה, נוכל לתלות שהעובר יכול להשתהות במעי אמו י"ב חודש, ואם התאריכים מתאימים עדיין היא תהיה מותרת לבעלה. ראה בשו"ת רבי עקיבא איגר סי' צט-קו ובו דיון ארוך עם הבית מאיר על מקרה שהאישה ילדה קרוב ל11 חודש מאז שבעלה עזב את הבית, וגם היה כיעור עם מישהו אחר בערך בתקופת ההיריון הסביר, ובכל זאת רע"א התיר אותה לבעלה משום שהכיעור אינו בכללי כיעור הקיימים בסי' יא. והבית מאיר חולק עליו שא"צ אותו רמה של כיעור. אולם לדעת שניהם כל עוד שאין עדי כיעור כלל, נוכל לתלות עד יב חודש שהעובר הוא מהבעל וממילא היא מותרת לבעלה.