לתרומות לחץ כאן

שיעור אורך פאה נכרית

שאלה:

האם יש הגבלה לאורך של פאה לאשה. האם ומהם המקורות לנידון. תודה רבה!

תשובה:

אין שולחן ערוך שנותן הגבלות בענין זה, הנושא הוא פשוט מאוד, מה התוצאה של המראה של האשה, האם צנוע או בולט ומושך עין וכו', ולכן יש מחנכות שנתנו כל מיני גדלים לפי הבנתן את הענין, ואכן כדאי מאוד להתייעץ עם רבנית מחנכת בית יעקב וכדומה ולשמוע ממנה מה היא אומרת ואיך אותה פאה ספציפית מתקבלת.

אנא, מתנגדי הפאה הנכרית, אין צורך להגיב על תשובה זו.

שבת שלום.

הצטרף לדיון

20 תגובות

  1. בנוגע לפאות ארוכות, בעלי הפשקווילים רגילים לכתוב שזה "אסור לכולי עלמא", גם ללא הגדרה מדוייקת לאורך הפאה האסורה כביכול. אך למעשה, רוב המתירים לא ירדו כלל לרזולוציה של אורך או רוחב הפאה. חלקם, כמו הגאון הרב עזריאל הילדסהיימר שהיה מגדולי הפוסקים בדור הקודם, גם כתבו במפורש שאין מגבלה הלכתית לכך: "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה" (שו"ת רבי עזריאל חלק ב', אה"ע סי' ל"ו)… וכן משמע מפוסקים נוספים.

    גם הגאון רבי שלמה הס זצ"ל, מגדולי הונגריה, בשו"ת "כרם שלמה", כתב ליישב את הגמ' בכתובות (סו:), ש"נתעטפה בשערה" איירי בפאה נכרית, וכדבריו כתב הגאון רבי יהושע שלמה ארדיט מאיזמיר, בספרו "חינא וחיסדא". ולדבריהם, בוודאי לא מדובר בפאה קצרה, כי לא שייך בה כלל "נתעטפה בשערה".

    גם הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל אוהל תורה ומתלמידי הגר"א קוטלר והחזו"א, כתב בשו"ת אור יצחק אה"ע סימן ג':

    "ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול. ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.

    והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר".

    ועוד כתב, "ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".

    גם מרן הגאון רבי שלום משאש ראב"ד ירושלים (שו"ת תבואות שמש אה"ע סי' קל"ח) כתב: "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי' יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה"ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים".

  2. ההמצאה "עד קו הכתפיים"

    בעלי הפשקווילים והתקנונים למיניהם, אוהבים את ההגדרה "עד קו הכתפיים". אך למעשה, הגדרה זו לא הובאה ברוב הפוסקים שעסקו בנדון, ואין לכך שום יסוד בהלכה. וכבר תמה על זה בשו"ת "אוסרי לגפן" (חלק ט' עמ' קע"ה והלאה).

    וזה לשונו שם: "נפק"מ למעשה משיטת המג"א וסיעתו, דאסור גם לבתולות לילך בשיער פרוע… וכפשטות השו"ע באה"ע, ולכן אוסרים על הנערות לילך בשיער ארוך המגיע עד הכתפיים ואינו אסוף. ויש להפליא על זה, שהרי המג"א לא חילק בין שיער המגיע עד הכתף ללא מגיע, ומה שנזכר ברש"י (כתובות טו:) ששערה פרוע על כתיפה (דכנראה משם לקחו גדר זה) כוונתו רק דכן הדרך כשסותרים הצמות, שמתפזר השיער על הכתף, אבל פשוט דגם מי שלא היה שערה ארוך כל כך, כשסותרת הצמות נקרא פרוע, וממילא כשפוסק השו"ע שלא תלכנה הפנויות פרועות ראש, אין חילוק בין ארוך לקצר, כל שהוא פרוע ואינו קלוע כצמות (או עכ"פ קשור יחד, שקוראים קוקו) אסור, ומה ההיתר היום. ואפשר דסבירא להו, דלעולם השיער אין בעצמותו ערוה (עכ"פ בבתולה), רק מנהג צניעות, והכל לפי המנהג, והמנהג כיום כעין פשרה בין המג"א לח"מ וב"ש ודרישה". עכ"ל.

    וגם בדבריו של ה"אוסרי לגפן" צריך עיון, כי לא תירץ בזה כלום, ועדיין לא מובן כלל מהיכן לקחו שבתולות או נשואות בפאה נכרית אסורות לצאת באופן שהשיער ארוך מן הכתף (לבד מהנושא של פאה יוצאת דופן, שבזה נדבר לקמן).

    והמג"א שהזכיר, אמנם אסר לבתולות ללכת בשערות סתורות, אולם האחרונים חלקו עליו בענין זה והתירו, והביאם הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ד' אה"ע סי' ג'), שהעתיק את דברי המג"א וכתב עליהם:

    "בשיטה מקובצת (כתובות טו:) בד"ה וראשה פרוע, כתב וזה לשונו, פירוש: מגולה, וכך היו נוהגין לבתולה ולא לאלמנה. והא דאמרינן לקמן (ע"ב) ופרע את ראש האשה, מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש, י"ל דבנשואות קא מיירי. מליקוטי הגאונים. ע"כ. ומוכח דבתולה שריא לילך בפירוע ראש אף בשערות סתורות, דבכל גוונא קאמר. ורק החילוק הוא בין בתולה לנשואה. וכ"כ המחצית השקל באו"ח שם, שהמנהג שהבתולות יוצאות לרה"ר בשערות סתורות מקליעתן. וכ"כ המגן גיבורים. וכן ראיתי להישועות יעקב באה"ע (סי' כ"א), שכתב להוכיח במישור מדעת השטמ"ק שאין חילוק בין סתורות לקלועות, ושאף שהמג"א כתב לאסור בסתורות, העולם נהגו להקל ויש להן ע"מ שיסמוכו. ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שאפי' אצל החרדים לדבר ה' הבתולות הולכות בפרוע ראש ובשערות סתורות. ולכאורה י"ל שאף המג"א יודה להקל במקום שנהגו היתר בדבר".

    כמו כן, יש שהביאו ראיה שסתירת שיער היא פריצות, שבסוטה מצינו שהכהן סותר קלעי שערה, ופירש רש"י (סוטה ח.) "סותר קלעי שערה, מרבה בגילויה שסותר קליעתה", עכ"ל. והיינו שסתירת קלעי שערה הוא הדגשת הגילוי ביותר, והדגשה זו היא פריצות.

    אולם אין זו ראיה כלל, כי שם מוכח רק שסתירת קלעי השיער הוא הדגשת הגילוי, אבל לא מבואר שם ענין אריכות השיער, והאם יש הבדל בין שיער סתור ארוך לקצר, וכמה הוא שיעור האורך המותר. וא"כ, מנלן לחלק בין פאה ארוכה לקצרה, כשכל אופן היא פרועת ראש ואין שערותיה קלועות. ובפרט ששם עיקר הענין הוא לפרוע ראשה ולנוולה, ולא רק להתיר קליעתה, ואין זה דומה לפאות זמננו שהן במראה מסודר.

  3. גדרי הצניעות שכתבו הפוסקים

    כמו בפריטי לבוש אחרים, גם בפאה שייך הכלל הבסיסי ביותר בהלכות צניעות, והוא: לא להתבלט ולהיות יוצאת דופן משאר הנשים המצויות באותו מקום.

    פאה שאינה מצויה כלל באותו מקום, וממילא מושכת תשומת לב רבה וגורמת לאנשים להסתכל בפניה של אותה אשה, הרי זה פריצות. והפריצות היא לא עצם הפאה, אלא עצם העובדה שאשה זו גורמת לכולם להסתכל בפניה עקב היותה שונה, ועל ההסתכלות בפניה נאמר "ולא תתורו".

    הוא הדין גם ל"שאל" או רעלה. היות ורוב הנשים בימינו לא נוהגות בזה, ממילא אותה אשה הלובשת שאל או רעלה, גורמת לכולם להסתכל בפניה (אם הם גלויים), וזה שואל את זה מי היא זו האשה השונה והמוזרה הזאת, ויש בזה החטאת הרבים, והיפך הצניעות. כי אם פניה יפות, יבוא המסתכל לידי הרהור.

    ההגדרה הפשוטה הנ"ל נכתבה ע"י הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת דת והלכה סימן א':

    "קשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה כבגדים אדומים שאסרו אז חז"ל, דהוה פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים, אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא".

    וממילא יש לומר שרק פאה ארוכה באורך מוגזם ויוצא דופן באותו מקום, אסורה, כדין בגד אדום. ולאו דוקא "עד הכתף".

    כך גם הגר"ח קנייבסקי שליט"א השיב לשואל (הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס דולה ומשקה), שאין בהגדרת הצניעות לפאה גדר הלכתי, אלא הכל לפי הענין.

    עוד העיד אחד הרבנים, ששאל את הגר"ד פיינשטיין שליט"א אודות פאה נכרית, והשיב לו שההגבלה היחידה היא שצריך לוודא שאינו בולט וחריג במראהו, בדיוק כמו שמלה ושאר בגדים, ואין פאה שונה בענין זה.

  4. המנהג בפועל

    אותם עסקנים שניסחו את התקנון וכתבו "עד הכתף", גרמו לכך שבפועל לא שמעו להם (אלא אם כן מאיימים בענישה בפועל, סילוק מהסמינר וכו'), כי הגבילו (במתכוון או שלא במתכוון) את כל הנשים לרכוש דוקא פאות קצרות, וזה גרם לכך שהפאות הארוכות התפשטו מאוד בציבור שומרי התורה.

    וכפי שכתב החת"ס על גילוח במכונה (בענין מראית העין), יתכן ש"קלקלתם תקנתם", ע"י שהפך דבר זה לנדוש ואינו מעורר ענין יותר מדי.

    ומעין זה כתב בשו"ת "שירת בן הלוי" (סי' י"ג) להרב יצחק איתן הלוי, וזה לשונו: "ומה שטענו הרבה אחרונים שמנהג לבישת הפאה הונהג והשתרש ע"י קלי דעת ואפיקורסים, זה היה יציב וקיים אז. אבל מה נאמר ומה נדבר בדורינו כאשר כל מלבוש הנשים, אף היראות ביותר, הוא לבוש שהונהג ע"י פורקי עול והגרועים אף בין אומות העולם. החל מנעלי הנשים עם העקבים, המשך בגרבים הדקות והשמלה המראה מקצת החלק התחתון, וכלה בגרוע מכל בחלק העליון של השמלה המבליט את צורת האשה. כל זה לא נתיסד ע"י אנשים יראים. ואם נעמיד אשה הלבושה בדורינו בצניעות ליד נשים שהיו לבושות לפני מאתיים שנה ויותר, כפרוצה תחשב. וגם על מלבושים יותר צנועים משל היום צעקו גדולי הדור של זמנם. ואם כן לא הנחת אשה תחת בעלה. אלא יש צד להקל, אחרי שכבר נהגו במלבושים אלו החדשים הרבה שנים, הורגלה בהם העין ואינם מעוררים את היצר כמו אז, ואי אפשר עתה לכוף את כל העם ולאסור עליהם הכל מכל וכל. ואין דין הפאה שונה היום משאר המלבושים".

    ועכ"פ אם מעמידים את ההלכה על עיקר הדין, לעולם לא יוצאות תקלות. בבחינת: "אל תצדק הרבה", וסמיך ליה "אל תרשע הרבה". ועיקר הדין הוא ללבוש פאה נורמלית, שאינה יוצאת דופן וחריגה באותו המקום, וכל אשה יודעת בעצמה מהו הגדר.

  5. הנושא אינו הגדרה הלכתית מדוייקת שכתובה בשו"ע, הפאה צריכה להיות צנועה, ואדם חכם מבין מה הכוונה, ועל זה ניסו לתת הגדרות מהסוג הנ"ל.

  6. ח"ו, כתבתי שכל אשה יראת שמים יודעת בעצמה מהו גבול הטעם הטוב של הפאות הנהוגות באותו מקום, ותקנה גם היא פאה נורמלית וסטנדרטית, ולא תפרוץ גדר עם פאה באורך לא סביר ולא נורמלי.

    עכ"פ, אורך הפאה אינו "יצר הרע". הוא נתון סטטי. יצר הרע שולט במקרה שאורך הפאה יוצא דופן מהרגיל. הוא הדין היה להיפך – אם רוב ככל הנשים היו הולכות עם פאה ארוכה, ומישהי הייתה מחליטה לפרוץ גדר וללכת עם פאה קצרה, גם זה היה בגדר יצר הרע.

    נפק"מ שאם נשים התרגלו ללכת כך, והדבר הפך לנפוץ ואינו מעורר ענין מיוחד, אין צורך להכריחן "להתמודד עם יצר הרע" כי קלקלתן תקנתן ואין בזה כלום.

    שונה הדבר אם מדובר בבגדים הדוקים מדי, או בחצאיות גבוליות שחושפות את הברך, שבזה בוודאי יש צורך ללמד את הנשים שהדבר אסור ואינו תלוי במנהג המקום, וצריכות להתגבר על היצה"ר.

  7. במחילת כת"ר, לו יצוייר שכבודו יכנס לאולם המלא בנשים שכולן עם שיער ארוך, האם מישהי מביניהן תמשוך במיוחד את תשומת לבו?

    הרי לא עסקינן באדם המביט הנה והנה, כי אחד כזה יסתכל בכל אופן, אלא על אדם שמשתדל לא להסתכל, וכאשר הוא רואה דבר מוזר ויוצא דופן, הוא מסובב את ראשו בכח, מבלי משים.

    ואם כוונת כת"ר ששיער ארוך הוא יפה במיוחד, סיבת היופי היא לא סיבה לאסור כי לא מצינו גדר כזה בהלכה, שפריט לבוש יפה במיוחד אסור ללבשו מחמת שהוא יפה. אלא אדרבה, הנשים עושות כל טצדקי להתייפות.

  8. אינני יודע להעמיק בנבכי הנפש בענין זה, עכ"פ בזמנינו שהנשים היראות נמנעות מפיאות ארוכות בודאי גם לדברי כבודו יש כאן בעיה…

  9. כפי שכתבתי, הכל תלוי במנהג המקום. וכל אשה יודעת בעצמה אם הפאה שלה חריגה במושגים המקומיים, או רגילה וסטנדרטית… והפורצת גדר, בוודאי יש בזה בעיה.

  10. מכיוון שביקשו במיוחד שמתנגדי הפאה הנכרית לא יגיבו, רק אכתוב לכם דבר קטן ואשמח אם בכל זאת תפרסמו את תגובתי הקצרה.
    אני בעלת תשובה כבר שנים רבות. בתחילת דרכי הייתי יוצאת לסמינרים כדי להתחזק.
    פעם הביאו איזו מרצה מפורסמת והיא ביקשה שישאלו שאלות. הרבה מהציבור שאלו על עניין הפאה הנכרית, מה הטעם בזה שזה מייפה יותר וכו'.
    והתשובה הייתה בזו הלשון:
    "תשאלו מה שאתם רוצים, רק לא על הפאה!".
    ובזה נגמר הדיון על הפאה הנכרית.
    ופה נותנים לדבר אך ורק בעד הפאה.
    מי שמתנגד – שישתוק!

  11. חלילה וחס! אנחנו שמחים עם כל תגובה של כל אדם עניני שאומר את אשר על ליבו בכל תחום. כאן אנחנו מתמודדים עם בעיה קשה שמעיקה עלינו, שיש בשני נושאים, אחד מהם זה הפאה, שי קבוצה מאורגנת שבכל שאלה בנושא זה שמגיעה, הם מתארגנים יחד לבליץ של תגובות, בכמות עצומה ובשפה זולה וגסה עד כדי קללות, וזה מקשה על כל פעילות המערכת, אנחנו מוצפים בסגנון של פיליבסטר בכנסת… אנחנו שמחים בתגובות והבעת דעות, לא במלחמות. אגב, אינני מביע דעה אישית בענין הפאות רק מביא את השיטות השונות, וכמו כל נושא הלכתי ראוי לדון בנושא זה בצורה ענינית.

  12. מהניסיון שלי האישי, בכל פעם שנפתח דיון בנושא הפאות, הנשים עם המטפחות תמיד דיברו דברי טעם הגיוניים ובדרך ארץ, והנשים עם הפאות היו מתלהמות וצורחות ומתעצבנות, ולא ידעו להשיב בטעם על שום טענה.
    אני אישית בחרתי במטפחת, אך מכיוון שאני רואה כאן מגמתיות בולטת להצדיק את הפאה בכל מחיר, לא אפרט בכלל את כל הסיבות, אלא שפשוט וברור (וגם מוכח מן המקורות) שאמותינו הקדושות כיסו ראשן בצניעות ולא בפאה, וזו הסיבה לכסות את הראש, כדי להסתיר את היופי שבשער, ולא כדי להסתיר את היופי הטבעי בשער יותר יפה מהמקורי.
    רואים שכל הדיון פה סביב הפאה הוא רק בצד אחד בלבד! וכל הדיון הוא בכלל לא אם הפאה מותרת או אסורה ככיסוי ראש כשר, אלא רק אם זה ארוך מדי או לא ארוך מדי. זה ממש כמו שמישהו יתווכח במסעדה אם השרץ הזה הוא מבושל על ידי יהודי או על ידי עכו"ם.

  13. אם יורשה לי לדבר בפני גדולים ממני-רבני בית ההוראה ות"ח מגיבים,
    קו הכתפיים אינה המצאה, אף אם אינה נפסקת מעיקר הדין למעשה.
    ע"פ הזוהר השיער מסמל את מידת הדין ואיסוף השיער והגבלת אורכו בקו הכתפיים מסמל את הגבלת השפעת הדין על האדם. יד ימין מסמלת את מידת החסד וע"כ ברור ע"פ האמת הפנימית של צורת מבנה האדם כי לא טוב לו לאדם שמידת הדין תגלוש ותעטוף ותסתיר ותגבר על השפעת החסד לאדם.

  14. אין לכך שום מקור בזוהר, ופאה אינה שיער טבעי, מישהו ששמעת ממנו שיעור המציא רעיון וזה נחמד, אבל תמיד צריך לדעת להבדיל בין דרשה יפה לבין דבר הלכה.

  15. 1.תודה רבה
    כי היה נראה לי שלגבי פיאה- מבחינה יבשה הלכתית- בעצם אין הבדל בין מטפחת ארוכה לפאה באותו אורך.
    2.ראיתי את שכתבתי לעיל בעיניים שלי באחד מספרי הקבלה המקובלים (שכחתי מקור מדויק) והבנתי היטב את שקראתי. אם זה חשוב מאד אולי אחפש שוב (נראה לי גם בשיה"ש לגבי "שערך מבעד לצמתך".אך אכן זה לגבי שיער טבעי.
    3. הדין של אורך הפאה אצל אישה גרושה שונה?

  16. הנושא הוא צניעות, ובודאי לענין זה יש הבדל בין פאה למטפחת.
    אינני יודע מה זה אצלך ספר קבלה מקובל… אצלי אלו ספרי רבי חיים ויטאל…

  17. אז כנראה שקראתי ב"עוז והדר לבושה" שציטט מהקבלה על ענין איסוף השיער שמסמל דינים.
    הוא פוסק עד קו הכתפיים אך אין לנקודה זו ראיה מהקבלה.
    ובכ"ז זה נראה לי הגיוני להבין את גדר קו הכתפיים כעצירת השפעת הדינים על קומת האדם (הראש מסמל את הנשמה והצואר את החיבור בין הנשמה לגוף.)
    מובן לי כי לא פוסקים הלכה בהכרח עפ"י הקבלה, אך אני רק מתנגדת לביטוי הנועז:"קו הכתפיים-המצאה".

  18. חשוב לדעת שהמקורות היהודיים שלנו הם דבר מאוד רציני. כאשר אומרים משהו צריך לדעת מה הלכה, ואז זה חייב להיות מבוסס על פי גדולי הפסיקה במשך הדורות, ומה קבלה, ואז זה חייב להיות מקור ברור בכתבי האר"י או בזוהר, ומה רעיון שנראה לנו נכון ומעניין על פי רעיונות ששמענו וכדומה, זה נחמד וכו', אבל זו לא הלכה ולא קבלה, אלא רעיון נחמד שמי שרוצה לקנות אותו יקנה ומי שלא, לא…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל