בשעה שהותקנה תקנת הדלקת נר שבת, אין ספק שהכוונה בכך הייתה להאיר מקום חשוך. כפי שנראה בהמשך, אחת המטרות הבסיסיות של נרות שבת היא למען "שלום בית" – לוודא שאנשים יוכלו לראות היכן הם הולכים, ולא ייכשלו בחפץ ובפרטי ריהוט שבבית.
לעומת זמני קדם, כיום אין זה המצב. בתינו וסביבתנו מוארים היטב על-ידי תאורה חשמלית, ומבחינה תאורה התוספת של נרות שבת היא אפסית. השאלה העולה היא אפוא: האם הדלקה בנסיבות אלו מקיימת את מצוות הדלקת הנר? ואם מדובר בבעיה, כיצד ניתן לתקן אותה?
במאמר הנוכחי נדון ונרחיב בשאלות אלו. האם יש חובה לכבות את התאורה החשמלית קודם הדלקת הנרות, ולחזור ולהדליק אותה לאחר הדלקת הנרות, כך שבשעת ההדלקה החדר אכן צריך לאור הנרות? כיצד ניתן לעשות כן גם ביום השני של חג (או בחג שנופל במוצאי שבת, כפי שאירע בחג השבועות השנה)? כיצד יש לנהוג כאשר כמה בני בית מדליקים באותו חדר? ואיך ראוי לנהוג במלונות או בפנימיות?
בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.
אורה של המנורה
פרשת בהעלותך פותחת בעניין הדלקת המנורה: "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". מבואר בדברי הכתוב שתכלית המנורה היא להאיר: "יאירו שבעת הנרות".
ברמב"ם (מורה נבוכים ג, מה) ביאר את עניין הארת הנרות: "וכן עשו מנורה לפניו [לפני ה' בהיכל] – רוממות וכבוד לבית. כי הבית שנרות דולקים בו תמיד, והוא מוסתר בפרוכת – יש לו בנפש רגש גדול. וכבר ידעת הדגשת התורה את הדעה על רוממות המקדש ויראתו, כדי שתהא לאדם התפעלות שפלות הרוח והכניעה בעת ראייתו. ואמר (ויקרא יט, ל): ומקדשי תיראו". לדעת הרמב"ם, תכלית הארת המנורה היא לכבוד המקדש ולמוראו. על אותה הדרך מבואר גם במדרש חכמים (תנחומא, תצוה א).
מנגד, המדרש (שם, אות ד) מביא טעם אחר להארת הנרות: "אמר לו הקב"ה למשה: לא שאני צריך לנר, אלא – 'ויקחו אליך' – בשבילך, שאתה רואה להיכן אתה נכנס ולהיכן אתה יוצא [שהרי המשכן היה חשוך, בהיותו עטוף ומכוסה יריעות ובלא חלונות]".
לפי דרך זו, כוונת הארת המנורה הייתה לתועלת הכהנים, כדי לאפשר להם להלך בתוך המקדש בנוחות, בלי חשש שיכשלו מתוך חשכת המקום.
נרות שבת: להאיר את החושך?
במקביל להארת המנורה במקדש, גם בנרות שבת אנו מוצאים שני טעמים, טעם אחד משום כבוד השבת, וטעם שני כדי שלא יכשלו אדם בעצים ובאבנים, ויוכלו לענג את השבת כדבעי.
בדברי הרמב"ם מבואר שהדלקת הנר היא לשם כבוד השבת, כלשונו (שבת פרק ל, הלכה ה): "מסדר אדם שולחנו בערב שבת … וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן". כן כתב גם בספר יראים (סימן תכט): "ויען אמרו נביאים (ישעיהו נח, יג) וכבדתו מעשות דרכיך, אמרו חכמים וצוו להדליק נר בשבת לכבוד שבת". גם ברש"י (שבת כה, ב) מבואר שנר שבת "כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא".
מנגד, במקום אחר (פרק ה, הלכה א) כתב הרמב"ם ש"אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת … שזה בכלל עונג שבת". כוונת "עונג שבת" היא כאמור כדי שלא יכשלו אנשים בעצים ובאבנים (או ברהיטים), כמו שכתב ב'שולחן ערוך הרב' (ריש סימן רסג). על דרך זו נאמר בגמרא (שבת כג, ב) ש"נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו", וכמו שביאר רש"י: "שבני ביתו מצטערים לישב בחושך". ב'ערוך השולחן' (רסג, ב) ביאר שהטעם של "שלום ביתו" הוא מפני "עונג שבת".
בפירוש תועפות ראם לספר יראים (שם, אות ב) כתב לבאר שיש השלכה מעשית בין שני הטעמים. אם הדלקת הנר היא משום כבוד שבת, אזי במקום שהיה נר דולק מבעוד יום חייב לכבות את הנר ולהדליקו מחדש, כי יש צורך בהדלקה לשם כבוד השבת. מנגד, אם הדלקת הנר אינו משום כבוד שבת אלא משום שלום בית, אזי אין צורך לכבות ולחזור ולהדליק את הנר, שכן יסודו של נר שבת הוא שיהיה חדרי הבית מוארים בשבת, ואין צורך בהדלקה לכבוד השבת. לעניין זה פסק הרמ"א (סימן רסג, סעיף ד, בשם הטור) שנדרשת הדלקה לכבוד השבת: "ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול, יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת".
בפועל, מקורות רבים מצביעים על שני הטעמים, ואנו נוקטים כשניהם, באופן שבהדלקת נרות שבת מקיימים הן מצוות כבוד השבת, והן מצוות עונג שבת.
הדלקה במקום מואר: ברכה על תוספת אורה
לפי שני הטעמים, יש לדון במציאות של זמנינו, שבה אור חשמלי דולק בבית, ואין שום צורך לאור הנרות כדי להאיר את הבית. לכאורה, נמצא שאין בהדלקת הנר לא "כבוד שבת" (שכן כבוד השבת הוא באור והבית הרי הוא מואר) ולא "עונג שבת" (שכן גם אלמלא הנרות לא היו אנשים נתקלים בעצים ובאבנים, שכן הבית מואר על-ידי תאורה חשמלית).
בימי קדם, הלילות היו חשוכים, ולכן אין דיון מקיף בשאלה זו בדברי פוסקים קדומים. ואולם, מצאנו נידון דומה, והוא במקום שמדליקים כמה מבני הבית באותו המקום, באופן שלאחר ההדלקה ראשונה המקום כבר מואר. לעניין זה פסק השולחן ערוך (רסג, ח): "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד".
על כך הוסיף הרמ"א: "אבל אנו אין נוהגין כן". כלומר, לפי המנהג שהביא הרמ"א, גם כמה נשים או "בעלי בתים" האוכלים באותו המקום, ידליקו את הנר באותו המקום, כשכל אחד מברך על הנר שלו.
ב'מגן אברהם' (ס"ק טו) הביא מדברי המהרי"ל שביאר דעה זו: "דכל מה דמתוסף אורה, יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות וזויות". נמצא מבואר לפי דבריו שאפשר לברך אפילו על תוספת אורה של נרות נוספים: גם אם המקום כבר מואר, מברכים על תוספת האור של הדלקה נוספת. לכאורה יש לומר שכן הדבר גם בנוגע לנרות שבת – שיהיה מותר לברך על תוספת אורה של נרות שבת, גם בחדר שמואר על-ידי תאורה חשמלית.
הצורך בתרומת אור משמעותית
אולם, בהמשך דבריו הביא ה'מגן אברהם' מדברי השל"ה (שבת, נר מצוה, כד) שכל אחד ידליק במנורה בפני עצמו בזווית אחרת, כדי שיהיו מאירי בכל הזוויות (ב'מגן אברהם' הביא דבריו בקצרה). לפי דבריו, מבואר שיש צורך בתוספת אור למקומות האפלים שבחדר, ולא די בתוספת אור שאינו מאיר במקום אפל. לפי זה, שוב אין מקום להדליק ולברך על נרות בחדר המואר באור חשמלי, שכן אין בכך שום תוספת אורה ל"מקומות אפלים" שבחדר.
ב'אליה רבה' (ס"ק יח, כ) חלק על דברי השל"ה, ופסק שגם ביום ממש, כשיש אור המאיר בכל הבית, ו"שרגא בטיהרא מאי מהניא", עדיין אפשר להדליק ולברך על תוספת אורה של הנרות, ודי בכך. ב'משנה ברורה' (ס"ק לז) משמע (ממה שמביא בשם ה'פרי מגדים') שאין לסמוך לכתחילה על דעת ה'אליה רבה'. מנגד, ב'חיי אדם' (כלל ה, סעיף יב) כתב שהמנהג להקל כדעת ה'אליה רבה'.
בשאלה של חדר מואר בתאורה חשמלית, כתב הרב אשר וייס שליט"א (בהסכמה לספר 'מילתא דשכיחא', עמ' טז): "במה שכתב … דלכתחילה יש לכבות את אור החשמל בשעת הדלקה, יש במסקנה זו הוצאת לעז על אלפים ורבבות וביניהם גדולי עולם שלא העלו זאת על דעתם. ולענ"ד ברור שסמכו על דברי מהרי"ל בשם מהר"ם … כן כתב האליה רבה. ופשוט דלשיטתם אפשר לברך על תוספת אורה כל שהוא, וגדול המנהג".
אולם, רבים נקטו שטוב להחמיר בדבר זה, ולהקפיד לכבות את אור החשמל קודם הדלקת נרות שבת. כך היה המנהג בביתו של הרב משה פיינשטיין (הובא ב'הארת השבת' (אנגלית), עמ' 20, הערה 3), וכן כתב ב'שמירת שבת כהלכתה' (פרק מג, סעיף לג).
הדלקת כמה נרות יחדיו
עוד יש להעיר שכל הצד להקל בדרך הנ"ל נסמך על דברי הרמ"א, לפיהם המנהג להקל בהדלקת כמה נשים יחדיו מפני תוספת אורה שיש בכל נר ונר. ואילו לדעת ה'שולחן ערוך' מבואר כי "נכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד", ולא לסמוך על תוספת אורה לעניין ברכה על הנרות.
בהקשר זה יש לציין לדברי ה'ערוך השולחן' (סימן רסג, סעיף ו), שכתב לחדש שלכל הדעות אם ידליקו בעלי הבית את נרות השבת יחדיו, באופן שאף אחד מהם לא יקדים את חברו בהדלקת הנר, אזי אין חשש של ברכה לבטלה, ורשאים השניים להדליק במקום אחד.
הסיבה לכך היא שחומרת ה'שולחן ערוך' היא שאין לברך על תוספת אורה בלבד, ורק על הדלקה הנר במקום שאין נרות אחרים דולקים – ולכן במקום שמדליקים את הנרות יחדיו, נמצא ששתי ההדלקות הן לצורך עיקר אור החדר, ואין חשש של ברכה לבטלה.
יש בדבריו חידוש מצד אפשרות השניים לצמצם את הדלקתם לרגע אחד, שהרי בפועל תמיד יהיו איזה רגעים בין הדלקה אחת לבין חברתה, ונמצא שהמדליק שני אינו אלא מוסיף על הנר הראשון. ייתכן שמסיבה זו לא מצאנו שייעצו שאר פוסקים את עצת הערוך השולחן, ואכן פוסקי ספרד המליצו שבמקום שיש כמה נשים האוכלות בחדר אחד, אחת תדליק בעד כולם, או שתדלקנה שאר נשים בחדרים אחרים שבבית (כמו שיעץ ב'משנה ברורה', ס"ק לח).
איך שיהיה, עבור בני ספרד, הנוקטים לעיקר כדעת השולחן ערוך, עדיין צריך עיון אם אפשר להדליק נרות שבת בחדר שיש בו תאורה חשמלית. בילקוט יוסף (רסג, ח) אכן הורה שראוי לבני ספרד לכבות תחילה את אור החשמל, ולהדליק את הנרות כשהאורות כבויים. לאחר מכן יש להדליק את האורות לשם השבת, ולברך על כל האורות יחדיו.
הדלקה מפני כבוד שבת
למרות האמור, ייתכן שגם לפי דעת השולחן ערוך יש מקום להקל בהדלקת הנרות אף במקום מואר, וזאת משום טעם ההדלקה מפני כבוד השבת.
בביאור הגר"א (או"ח סימן תקכט, סעיף א, ד"ה שזהו) כתב לחלק בין כבוד שבת לבין עונג שבת, וביאר שכל אחד מן השניים שייך לזמן אחר: "רוצה לומר עונג הוא בשבת עצמו, וכבוד הוא בערב שבת". מה שכתב הגר"א שכבוד שבת הוא בערב שבת, ביאורו שכאשר מדליק אדם את הנר לכבוד השבת, בזה עצמו מכבד את השבת, שכן זהו כבודו של שבת שיעשה אדם מעשה הדלקת הנר לכבודה.
על דרך זו מבואר גם בדברי ה'תועפות ראם' שהובאו לעיל, שכתב שמשום כבוד השבת אם כבה הנר אין חובה לחזור ולהדליקו: כיון שהדליק את הנר, הרי קיים את מצוותו לכבד את השבת.
ייתכן שעניין זה שייך גם בנר שמדליקים בחדר מואר, שכן נרות שבת מיוחדים הם לכבוד השבת, ובתאורה חשמלית הדולקת כל השבוע (וגם לא הודלקה לכבוד שבת) אין שום היכר וכבוד השבת. ודווקא בנרות השבת, הניכרים שהודלקו לכבודו של יום, יש ביטוי של כבוד השבת.
על דרך זו כתב בספר 'שמירת שבת כהלכתה' (פרק מג, הערה קעא), בשם הגרש"ז אוירבך: "אולי בכלל שחז"ל קבעו את השמן להידור במצוה, וגם ידוע וניכר שזה לכבוד שבת, הרי זה חשוב כהנאה וגם שמחה. וגם נראה דכיון שכל הנשים הנשואות מקפידות מאד על מצוה זו, לכן אפשר שגם נעשה כמנהג חשוב להוסיף נרות כאלה לשם מצוה ולברך על זה… והכי נמי במנהג חשוב זה, אף שמעיקר הדין הוא נקבע להנאת אורה. גם קבלו על עצמן הדלקת נרות לכבוד שבת בכל אופן שהוא… ועדיין צ"ע".
לאור דבריו הנ"ל (שקיבלו נשים עליהם מנהג זה כמנהג חשוב, וכחובת הדלקת הנר לכבוד שבת בכל אופן שהוא), כתב עוד הגרש"ז במילואים: "ולכן גם זוגות הבאים לשבת לבית ההורים מדליקים ומברכים, אע"פ שהם אוכלים על שולחן אחד, ולא חוששים לברכה לבטלה, אע"פ שמעיקר הדין הן פטורות מהדלקת נרות".
לבני ספרד אין המנהג להקל בכך, הן בנוגע לחדר מואר והן בנוגע להדלקת כמה נשים בחדר אחד, ואף לבני אשכנז כתבו רבים שטוב להחמיר בנוגע להדלקה בחדר מואר, כאמור לעיל.
הדלקה בבית מלון
כתב הרמ"א (אורח חיים רסג, י) ש"עיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השולחן, אבל לא בשאר נרות שבבית". מכאן המנהג שגם במקום שמדליקים נרות בשאר חדרי הבית, מברכים דווקא על הנרות שבמקום האכילה.
בבתי מלון, באופן שכולם אוכלים ביחד בחדר האוכל, מתעוררת השאלה של ריבוי נרות, ופסק ב'שמירת שבת כהלכתה' שטוב שרק אישה אחת תדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים תדלקנה את נרות השבת בחדרי השנה (שש"כ מה, ט).
אולם, בתי מלון רבים – ולמעשה, כמעט כולם – אוסרים על האורחים להדליק נרות בחדרים, מחשש לשריפה, וכדי לאפשר לאורחים להדליק נרות מכינים שולחן בחדר האוכל שעליו תדלקנה כל הנשים את נרותיהן. לפי מנהג האשכנזים (לאור פסק הרמ"א) מותר להרבה נשים להדליק נרות בברכה במקום אחד, ויש להשתדל לקרב את הנרות לשולחן האוכל.
מנגד, למנהג ה'שולחן ערוך' לא נכון שכמה נשים תברכנה על הדלקת ריבוי נרות באותו מקום, ולכן רק אישה אחת יכולה להדליק בברכה בחדר האוכל, ושאר הנשים תדלקנה בלא ברכה.
עצה נוספת – ועדיפה, בהקשר של בית מלון – היא שהנשים תקיימנה את מצוות הדלקת הנר על-ידי הדלקת נורה חשמלית בחדר (וכדאי להדליק שתי נורות, כדרך שמדליקים שני נרות) – ואפשר גם לברך על הדלקה זו (ילקוט יוסף רסג, יט). במאמר אחר הארכנו בנושא זה, ואפשר לעיין בו כאן.
מה שייך בכלל תוספת אורה (אפילו קטנה ביותר) כשיש את תאורת החשמל?
אכן הגרש"ז אויערבך חשש לסברא שלך, ויותר הסתמך על כך שיש כאן כבוד השבת, משום שמקובל לכבד סעודה חשובה בנרות. כמו כן רבים נוהגים מחמת החשש הזה לכבות את אור החשמל ולהדליקו יחד עם הנרות לכבוד שבת.
השאר תגובה