שאלה:
שלום רב. אני ואשתי נשואים מיזה 15 שנים וגמלה בליבי ההחלטה להתגרש ממנה . שיתפתי את אשתי בהחלטתי אך היא לא לוקחת אותי ברצינות. וחושבת שאיני מתכווין באמת להתגרש.וזאת על אף שאמרתי לה שהייתי כבר אצל עורך דין ואף הדפסתי טיוטת הסכם שאלתי היא האם מותר לי להיות ביחסי אישות עם אשתי במצב זה . או שיש כאן עניין של לא תחרוש על רעך רעה והוא יושב איתך לבטח. האם אין כאן הונאה וחוסר הגינות כלפיה. כפי שאומרת הגמרא לא ישמש אדם עם אשתו ובדעתו לגרשה?
תשובה:
אם אתה עדיין רוצה לחיות איתה חיי אישות, והמצב בבית הוא כזה שהיא לא ממש לוקחת ברצינות, סימן שגם אצלך ההחלטה אינה מוחלטת ב"ה, שהרי ודאי לא תרצה להיות גם במצב שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות, ואין חשש. עכשיו התפקיד שלך הוא לעשות הכל כדי ליישב את ההדורים ביניכם ולהגיע למצב שבעזרת ה' תמשיכו לחיות יחד באהבה ובשמחה לאורך ימים ושנים.
מקורות:
בשואל ונשאל (ח"ד סי' יא) דן במי שדעתו לגרש את אשתו מחמת מום שיש בה וכדומה, אלא שעדיין הוא מניחה תחתיו שמא תחלים, אם יש בזה משום איסורא דאל תחרוש על רעך רעה או גרושת הלב, וכתב: נראה דאין כאן איסור כלל, דעד כאן לא אסרו רק בגומר בלבו לגרשה, אבל במסופק בדבר ואפשר שתתקן ולא יגרשנה, אין כאן איסור. וקצת יש להוכיח כן ממ"ש הטור והש"ע א"ח סי' ר"מ ס"ג בני גרושת הלב – שגמר בדעתו לגרש, אבל אם הוא מסופק י"ל דאין כאן איסור ולא יש בזה משום בני גרושת הלב כלל. ואי משום לא תחרוש על רעך רעה, נמי י"ל דהיינו דוקא במחליט כן, אבל במסופק לא, דאם לא כן יהיה אסור לאדם לחשוב על אשתו אם יגרשה או לא, ומשעה שיכנס לו ספק זה יאסר בה. ועוד, דמעשים בכל יום וספרי הפוסקים מלאים מזה שמתאחר האיש עם אשתו זמן מה ולא נבנה ומתאחר עד עשר שנים וכיוצא, ואי איתא דזה חשיב דעתו לגרשה מן הספק, לא הנחת בת לאברהם אבינו. וכן תמיד כשיהיה ריב בין איש ואשתו מפני איזה סיבות, מתרים בה הבית דין שלא תעשה כן, ושאם תעשה כן תתגרש או תצא בלי כתובה וכיוצא, וחוזרים לדרכם, ואי איתא היה לנו לאסור זה מכח גרושת הלב. אלא ודאי דאין כאן משום גרושת הלב ולא משום אל תחרוש כיון שהדבר מסופק אצלו. וה"נ מסתברא, דכיון דעיקר איסור זה אינו אלא דרבנן, כי אסרו בודאי אסרו ולא בספק, דבספק כלל גדול הוא דספיקא דרבנן לקולא. ועיי"ש שהביא ראיה לדבריו מדברי הרדב"ז בתשובותיו ח"א סי' תנ"ז [התיר ליבם לבוא על יבמתו ביאה אחת ולגרשנה כדי לפוטרה מן החליצה, ובלבד שיהיה דעתו שאם תתעבר יניחנה תחתיו, ופי' טעמו, דבאופן זה שהוא מסופק אם יגרשנה אינו בכלל איסורים אלו. וע"ע שם שמצרף לזה שמודיעה שכך בדעתו לעשות, ומכריע דהעיקר לדינה דאף לאחר הנישואין מהני הודעתו לבטל איסור זה.
בעלי התרגז עלי כי אמרתי לו "אתה טועה בחינוך הילדים!"
וכעס עלי "תצאי מהבית לא רוצה לראות אותך יותר תצאי לי מהחיים! אל תשבי לידי בשבת!" זרק לי לרצפה את העוגיות ואמר "אני לא צריך את העוגיות האלה לשבת! אני צריך אישה שתכבד ותעריך אותי ולא תזלזל בי! זה אני קונה בחנות, אישה לא!" ממש איבד את כל השפיות ממשפט כזה קטן ועכשיו מדבר על גירושין ולחלק את הבית כי נמאס לו ממני. נשואים 10 שנים, התחתן איתי בתנאי שאשוב בתשובה והסכמתי. רק שאני לא יודעת הכל אני גם לא לומדת הוא לימד אותי ומה שמלמד ולא נכנס לי לראש הוא רב איתי על זה.
אני בדיוק סופרת 7 נקיים,
האם עליי להפסיק? מה אני אמורה לעשות עכשיו? הוא בטח לא ירצה לישון איתי וגם אני ממש פגועה מהיחס שלו, בסה"כ אמרתי לו שהוא טועה.
כל השבת הוא תוקף אותי ומסביר שחינוך זה ביחד לא לבד, אז כן אני מתנהלת לבד וגם אם הילד פוגע בו אני לא דורשת מהילד להתנצל בפניו ואני מראה לילד אהבה כרגיל גם אם שנינו רבנו עם הילד והבעל דורש עונש אני לא שומעת לו ולא מבקשת מהילד שיבקש מאבא סליחה וממשיכה כרגיל, הוא טוען שזה מרתיח לו את הדם!
ועל זה הוא מפרק את הבית עכשיו ומבקש לקחת 2 ילדים ושאני אקח 2 ילדים, את אלו הגדולים שעליהם הוא רב איתי.
אני לא הגעתי מבית של שותפות, אבא שלי בגד באמא ועזב את הבית ואחרי זה היא נפטרה. אין לי לאן ללכת…
המצב שאת מתארת כואב מאוד מאוד, לא נוכל לסייע לך בכמה שורות אינטרנט, יש כאן זוגיות שיש לטפל בה ולהבין אותה מהשורש, ויש כאן כשלים חינוכיים משמעותיים שיש להבין וללמוד מהשורש, וכל זה מצריך השקעה רבה כי זה חיי נפש ממש, ואסור לכם להזניח, אנא תלכו ללמוד את הדברים ייעוץ זוגי והנחיית הורים, ותשקיעו בעצמכם ובבית. בשורות טובות.
השאר תגובה