שאלה:
מי שעושה כמות בצק שיש בו שיעור לחלה אך בדעתו לחלקו לעצמו שחלק אח"כ יהיה מיועד לחלות וחלק מיועד לעוגה. או כל הבצק לעוגה וחלק יהיה ממולא עם שוקולד וחלק עם ריבה האם בצק זה חייב בחלה. ברצוני להדגיש שאין כאן שאלה של צירוף כיון שכל הבצק נעשה יחד בזמן הלישה, רק לאחר גמר הלישה חלק ישמש לדבר אחד וחלק ישמש למשהו אחר ואז בכל חלק לא יהיה שיעור חלה. לכאורה בסימן שכו סעיף א מדובר כאשר רוצה לצרף שתי עיסות ואז תלוי אם מקפיד או לא. וכאן העיסה היא אחת רק אח"כ רוצה לחלקה, ובדין רוצה לחלקה בסעיף ב' לא מובא שאם מחלק הבצק לעיסות שונות אינו חייב בחלה , אלא אם רוצה לחלק לאנשים נפרדים ואולי כ"ש הוא. ואשמח לדעת מה דעתכם. וביותר מה ההגדרה "מקפיד", לכאורה מי שעושה בצק שמרים וחלקו ממלאת עם שוקלד וחלקו עם ריבה הרי מעוניינת שיהיו שני סוגים, אבל נראה שלא איכפת לה אם יגע הבצק אחד בשני. האם עדיין זה נקרא מקפיד?
תשובה:
שלום וברכה
בחזון איש ליקוטים סי’ ב ס”ק ג טוען שגם באופן זה, אם מקפידה אחר כך שלא יתערב שהרי הם שני מינים שונים, זה נחשב כעיסה הנעשית על מנת לחלק, ויש להפריש ללא ברכה. ולגבי מה נחשב הקפדה, נראה שחלות ועוגת שוקולד אדם מקפיד שלא יגעו כיון שיש מתיקות ויש שוקולד שלא רוצים שיגע, אבל מילוי שוקולד ומילוי ריבה אין ביניהם הקפדה.
