שאלה:
מה הדין להלכה ולמעשה ביחס למלמד שנשכר כממלא מקום ליום אחד ובאמצע היום חזר המלמד הקבוע לחיידר ושילחו את המ"מ לשלום ; האם צריכים לשלם שכרו משלם כאילו לימד יום שלם או לא?
תשובה:
פועל שנשכר לזמן מסוים או לתקופה מסוימת, והתחיל הפועל את עבודתו, ופוטר באמצע הזמן, יש לשלם לו על כל התקופה. ולכן מלמד שהושכר למילוי מקום יומי, ושלחו אותו באמצע היום, (אינו נחשב לאונס מצד בעה"ב) ויש לשלם לו עבור כל היום.
בהצלחה.
מקורות:
כל פועל שנשכר למלאכה לתקופה, ופיטרו המעביד באמצע התקופה חייבים לשלם לו עבור כל התקופה, אמנם לא משלמים לו שכר כפועל בטל – יש להפחית מהשכר המלא, לפי הנאתו שלא הלך לעבוד ונפש בביתו. וכנפסק בשולחן ערוך חושן משפט הלכות שכירות פועלים סימן שלג סעיף א: ….אבל הלכו החמרים ולא מצאו תבואה; פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה; או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות; ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל פי' ששמין מי שהשכיר עצמו למלאכה זו וכן חמר שהשכיר חמור להביא משאוי כמה היה רוצה לפחות משכרו ולישב בטל ולבא ריקן) בטל, שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן, ועושה מלאכה לבטל.
אמנם אם הביטול של הפועל היה מחמת אונס, פטור המעביד. ונראה שמלמד שהמלמד הקבוע שחזר לעבודתו, לא ברור שנחשב אונס, וניתן להמשיך להעביד את המ"מ ולשלוח את המלמד הקבוע.
ואומרת הגמרא שמלמד תינוקות אין להם הנאה בביטול עבודתם, ולכן אם פיטרו אותם באמצע העבודה, יש לשלם להם שכר מלא, ולא מפחיתים משכרם כלל. וכמבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן שלד סעיף ד: מי ששכר מלמד לבנו, וחלה התלמיד… אבל אם רגיל בחולי ואין המלמד מכיר בו, כגון שאינו מן העיר, {יג} פסידא דבעל הבית, ונותן לו כל שכרו משלם. הגה: דכל לומדי תורה יותר נוח להן ללמוד מלילך בטל (טור ס"ו)
