שאלה:
שלום וברכה, אדם שמכין סלאט בשבת, ומכין את זה נניח בשעה שמונה בבוקר, לסעודה שניה בשעה 12, השאלה היא האם יש בהכנת סלאט מלאכת בורר (ואיני שואל מבחינת מלאכת טוחן שנניח שזה חתיכות גדולות), השאלה היא, נניח שחותך מלפפון, הרי שגם אם נאמר שהקצה זה שארית, הרי שמין במינו אינו בורר, וכך בכל הירקות, ורק שנניח בעגבניה השארית שאינה ניתנת לאכילה נניח, אני אברור אותה עם קצת טוב (שיט יז ס"ק סב) , וכן לכל הירקות, בדרך זאת הרי שאין לי שום מלאכת בורר, שיצריך אותי לעשות סמוך לסעודה. ובעצם השאלה, האם מותר בדרך שבה תארתי להכין סלאט?
תשובה:
שלום וברכה
אם לא מקלפים, ולא מוציאים שום פסולת [בפלפל יש פסולת…] אכן אין כאן בורר, ולגבי הטוחן צריך להיות גדול משמעותית.
אכן, אבל בעצם גם הפלפל , לכאורה את חותך ומוציא עם קצת מהטוב לכאורה אין ברירה כאשר מוציא עם הפסולת קצת מהטוב, או שנאמר עצם שחותך ויש שם , צריך להיות לאלתר?
, ועוד מה ההבדל בין בצל ושום לשאר ירקות ופירות? שדווקא הקליפה משוחררת ו רפויה של הבצל והשום צריך לעשות לאלתר אבל שאר פירות לכאורה אין צורך ?
בנוגע לפלפל גם אם מוציא עם חלק מהטוב הרי הסתפק הביאור הלכה לגבי אבנים בתבואה בסו"ס שיט, אבל גם בלאו הכי הגרעינים מצויים הרבה פעמים בכל החלק הפנימי…
אנני מכיר את החילוק בין רפוי לשאינו רפוי.
לספרדים הרב עובדיה פסק שבקילוף אין בעיה של בורר חוץ מביצה וכדומה לה שהקליפה ממש לא מחוברת.
וכן הוא פסק לעיניים חתיכות קטנות אין בעיה של טוחן כל עוד זה לאלתר
ראה בענין זה בהרחבה בביאור הלכה בתחילת סי' שיט, וראוי להחמיר גם לספרדים מחמת המחלוקת הגדולה.
שוב מדוע להכנס למחלוקות ראשונים?
כי יש לנו פוסק הדור. וכוח דהיתרא עדיף. "" "וכמדומיני"" הרב עובדיה זצ"ל לא אמר והמחמיר תבוא עליו הברכה. כמו שיש לאשכנזים אין בישול אחר בישול בלח. ודברים אחרים שאין לספרדים.
אינני מבין מילים כאלו לצערי…
מה אמרתי לא נכון? מחילה אם כן
אם יש מחלוקת ופוסקים רבים מחמירים, אז מה דחוף לחתוך חתיכות קטנות?? מה זה היתר עגונה?
אז מה הרב אומר שכל הפסקים שהרב עובדיה מקל בהם בלי להגיד "המחמיר תבוא עליו הברכה" ויש פוסקים הרבה שמחמירים בהם. לא לציית?
כל דבר לגופו, כאשר מדובר במחלוקת ראשונים גדולה שכבר מובאת בבית יוסף וגדולי האחרונים נחלקו בהכרעה, גם אם העיקר לדינא לקולא למה לא להחמיר?
השאר תגובה