לתרומות לחץ כאן

ברירת עצמות מהדג בשבת

שאלה:

שלום וברכה. האם מותר בשבת להוציא עצמות מהדג כדי לאכול את הדג?

תשובה:

שלום וברכה

אסור להוציא את העצמות מהדג בשבת משום איסור בורר, אלא באופנים המותרים, שהם אוכל מפסולת ולא להיפך, לשימוש מידי, ושלא בכלי המיוחד לברירה אלא במזלג וסכין או ביד, ויש שהקלו בזה כיון שהדג עם עצמותיו הוא גוף אחד ואינו פסולת המעורבת באוכל כשהם שני דברים נפרדים, ולמעשה יש להחמיר. אגב מכאן מקור המנהג אצל קהילות אשכנז לאכול גפילטע פיש… בזמנם לא היה פילה וכל הדגים היו עם עצמות.

מקורות:

ראה ביאור הלכה סי' שיט סעי' ג ד"ה מתוך אוכל.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. מותר להפריד העצמות מהדג בשבת, כי כן הדרך לעשות תמיד, להוציא תחילה את העצמות, ואחר כך לאכול את הדג (בא"ח ש"ש בשלח ס"י, שש"כ פ"ג סי"ג), וגם מכיון שהפסולת מחוברת לאוכל בחיבורה הטבעי, אין על זה שם פסולת אלא אוכל לא מתוקן, ותיקון אוכל לאלתר מותר (בה"ל סימן שי"ט ס"ד ד"ה מתוך אוכל, על פי הים של שלמה, אור לציון ח"ב פל"א תשובה ה', חזו"ע שבת ד' עמוד קצ"ו).

    והרב עובדיה האריך בענין זה בתשובה שנדפסה לפני כחמישים שנה בירחון "קול סיני", והביא כמה וכמה טעמים להקל בזה.

    הטעם הראשון כנ"ל, לפי שהעצמות מחוברות ודבוקות לדג, ובדבר מחובר לא שייך איסור ברירה, כמו לגבי קילוף תפוחים בשבת, שמותר לעשות כן אפילו על ידי מקלף, הואיל ואין זה בכלל "בורר", אלא דומה הדבר לחיתוך הפרי לשניים, ואם כן נראה שהוא הדין לגבי עצמות הדגים, שהואיל והם דבוקים לדג, הפרדתם אינה בכלל ברירה בשבת.

    ועוד הביא טעם להקל בזה, לפי שיטת הגאון רבינו יעקב אבולעפייא, שכתב שכל שבורר בשעת האכילה ממש, אין זה בגדר "בורר", הואיל וכך היא דרך האכילה, ודבר שהוא בדרך אכילה אינו אסור בשבת. ואף שרבים חולקים על שיטת רבינו יעקב אבולעפייא, מכל מקום יש לצרף את שיטתו כסניף להקל בדבר.

    ועוד יש לצרף להיתר בזה, את שיטת רבים מהפוסקים הסוברים שלא שייכת מלאכת בורר, אלא בדבר שהוא גידולי קרקע, כגון פירות וירקות ותבואה, אבל דגים שאינם גידולי קרקע, לא שייך בהם איסור בורר. ויש לצרף גם שיטה זו להקל בנדון שלנו.

    ולכן להלכה, מותר להפריד בשבת את השידרה עם כל העצמות מן הדג, ואחר כך לאכלו. אולם אם כבר הוצאו העצמות מן הדג, והם מונחות בצלחת עם חתיכות הדג, אסור להוציאם מן הצלחת לגמרי, הואיל ובכך הוא בורר פסולת ממש מן האוכל, שאין העצמות מחוברות עוד לדג, ולכן לא שייך הטעם העיקרי שכתבנו להקל בזה. אלא יניחם בצד הצלחת ויאכל כדרכו (זאת אומרת, כאשר מוציאים את העצמות, יכול להניחם בכל מקום שירצה, אבל אם הניחם בצד הצלחת, לא יוכל לסלקם לגמרי מן הצלחת אחר כך, כי אין זה בדרך אכילה אלא בדרך ברירה. אלא אם כן העצמות עומדות בערימה בפני עצמן, או שיחד עמן מוציא גם אוכל, אז יש מקום להקל מעיקר הדין, בפרט אם מפריע לו בצלחת, וראה רבינו חננאל בתחילת פרק כירה, וראה מנוחת אהבה חלק ב' פרק ז' הערה 89, וכל דבר הניכר ועומד בפני עצמו ואינו מעורב, אין בו משום בורר).

  2. כמובן דבריך לא מדויקים…. הביאור הלכה אכן מביא דעה כזו, אבל מביא גם את החולקים ופוסק להחמיר, וכן מנהג בני אשכנז להחמיר בזה, בני ספרד נוהגים יותר להקל בענין זה.

  3. כאשר הבה"ל כותב "בענין זה דבלאו הכי יש הרבה סברות להקל וכנ"ל, לא נוכל למחות ביד הנוהגין להקל", זהו היתר, אלא שאינו היתר לכתחילה, וראוי להחמיר.

    ולא הבאתי את הבה"ל "בין המתירים" אלא בין אלה שהביאו סברא זו (שאין בורר כשהפסולת מחוברת לאוכל בחיבורה הטבעי).

    ובעיקר דבריי ציינתי את "יביע אומר" כמיקל. כמובן שגם האשכנזים יכולים לסמוך בשופי על הבה"ל הנ"ל, אם כי כבודו צודק שמנהג האשכנזים כיום להחמיר בזה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל