גדר מעשה מצוה של קטן

שאלה:

גדול שמקדש לקטן האם הוא מוציא את הקטן מדאורייתא או לקטן מאחר ואינו חייב מדאורייתא תמיד זה יהיה מדרבנן גם כשגדול מקדש?

תשובה:

הקטן אינו מחויי מהתורה, כך שודאי זה לא יחשב לו כמצוה דאורייתא, אין הבדל בין מה שהוא עושה בעצמו לבין מה שהוא שומע מגדול. אמנם הרבה יש להאריך בהגדרת מעשה מצוה של קטן באופן כללי אם אכן זה לא נחשב לו כמצוה מדאורייתא כלל, או שזה נחשב לו כמעשה מצוה רק כמי שאינו מצווה ועושה, יש שהוכיחו מדברי הרמב"ם בפרק ה מהל' קרבן פסח שיש משמעות גם מהתורה למעשה מצוה של קטן, שכן כתב הרמב"ם שקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני אינו מקריב קרבן פסח בפסח שני כיון שכבר הקריב בראשון, ולכאורה הרי מה שהקריב בראשון לא נחשב לו מהתורה לכלום? ומוכח שכן יש מעשה מצוה לקטן אף שאינו מחוייב בו, אמנם יש לדחות שבקרבן פסח התורה חידשה במיוחד שגם קטנים נמנים עליו. הנושא הזה הוא נפקא מינה גדולה לקטן שהגדיל בימי ספירת העומר האם ממשיך לספור בברכה שהרי עד עתה ספר רק מדין חינוך ועתה שהוא מתחייב זה כבר באמצע הספירה, אבל אם זה נחשב לו כמעשה מצוה אף שהיה קטן, הוא ממשיך וסופר בברכה [יש שכתבו טעמים אחרים להתיר לו להמשיך בברכה, אבל אין כאן המקום להאריך].

שבת שלום.