קטניות בפסח: חומרות וקולות

ההבדל במנהגי אכילה בפסח בין אשכנזים לבין ספרדים מעיד על העושר של מנהגי הפסח, ועל הגיוון שבין העדות השונות. כאשר מנהג עדות המזרח (באופן כללי) הוא להימנע כמובן מכל חשש חמץ, מנהג אשכנז הוא להוסיף על כך הימנעות אף ממוצרי קטניות.

במאמר קודם עסקנו בהרחבה בהגדרה של קטניות על-פי הלכה. כפי שראינו, הגדרה זו כוללת מאכלים רבים, כגון אורז, כוסמת, דוחן, חרדל, אפונה, סומסום, פולין (כולל פולי סויה), גרעיני חמניות, עדשים, תירס וחלבה. במאכלים אלו אין חשש חמץ, אך הם עדיין נופלים תחת ההגדרה של קטניות, ולכן נאסרים באכילה בפסח על-פי מנהג אשכנז.

במאמר הנוכחי נעסוק בהלכות נוספות הרלוונטיות לקטניות בפסח. כמובן שאין בקטניות את מלוא החומרה של חמץ בפסח: הן נאסרות מכוח המנהג, ולא מכוח איסור תורה. מכאן עולות כמה וכמה שאלות ביחס לקולות אפשריות במנהג זה. האם מותר לחולים לאכול קטניות בפסח? האם הן מותרות לילדים? האם צריכים להיזהר מבליעות של קטניות? ומה הדין בתעבורת של קטניות בשאר מאכלים, ובמוצרים שיש בהם בסיס של קטניות?

בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך המאמר.

דומה לחמץ?

בניגוד לאיסור חמץ, המנהג להימנע מקטניות בפסח נאמר רק בנוגע לאכילת קטניות, ולא בנוגע לשהיית הקטניות בבית במשך ימי החג. מותר אפוא לקנות קטניות בפסח, וכמו כן מותר ליהנות מן הקטניות בפסח – האיסור הוא איסור אכילה בלבד. לכן, מותר להשתמש בקטניות לצורך הסקה או כמאכל בהמות (רמ"א, אורח חיים תנג, א).

מנגד, בנוגע לנושאים אחרים, יש דמיון בין קטניות לבין איסור חמץ. למשל, בשו"ת שבט הלוי (חלק ג, סימן לא, על-פי חוק יעקב תעא, ב ואחרים) כתב שאיסור קטניות מתחילה בזמן איסור אכילת חמץ.

יש שחלקו עליו, ולמשל המהרש"ם (דעת תורה תנג) התיר אכילת קטניות עד ליל הפסח. המנהג בעניין זה הוא לכאורה להחמיר, ונהגו להימנע מאכילת קטניות בזמן שנמנעים מאכילת חמץ. בדומה לכך, ובניגוד למנהג של הימנעות ממצה שרויה, האיסור על אכילת קטניות נאמר אפילו ביום השמיני של פסח.

קטניות חיות

שאלה נוספת של השוואת מעמדן של קטניות לזה של חמץ מתייחסת לקטניות שלא באו במגע עם מים. בנוגע לחמץ, כמובן שאנו אוכלים מוצרים העשויים מחמישה מיני דגן שלא באו במגע עם מים – כגון מצה. מה הדין בנוגע למוצרים מקבילים העשויים מקטניות?

בתרומת הדשן (סימן קיג) כתב שאיסור קטניות לא נאמר במקום שלא באו במגע עם מים, שכן המנהג לאסור אכילת קטניות קשור לאיסור חמץ (מתוך חשש שאנשים יבלבלו בין חמץ לבין קטניות), ולכן אין סיבה להחמיר יותר בקטניות מאשר בחמץ. כמה פוסקים הקלו בזה בעקבות דבריו (עי' שו"ת מהרש"ם חלק א, סימן קפג; שולחן ערוך הרב תנג, ה; חיי אדם קכז, א; ואחרים).

מנגד, לשון הרמ"א אינה מוכרעת לעניין זה, ויש שהחמירו בכל קטניות, גם אלו שלא באו במגע עם מים. ראו לעניין זה בשו"ת מאמר מרדכי (סימן לב), שו"ת אבני נזר (סימנים שעג, תקלג), ובשדי חמד (חמץ ומצה ו, א-ב).

השלכה אחת להבחנה זו היא ביחס לאכילת פופקורן בפסח, שכן מדובר בתהליך ייצור שאין בו מגע של מים (יש לברר שגרעיני התירס אכן לא באו במגע עם מים בתהליך הייצור). דגני בוקר על בסיס אורז בדרך כלל לא יהיו מותרים בפסח, כי הליך הייצור כולל בישול או שרייה במים.

יש לציין שהמנהג הרווח הוא להימנע מאכילת בוטנים בפסח (למרות שיש בזה דעות שונות), ונראה אפוא שנהגו להחמיר גם ללא מגע מים (בשאלה הכללית של ספקות בקטניות, עי' בשו"ת אגרות משה, אורח חיים, ח"ג, סימן סג).

קטניות לילדים ולחולים

ילדים רכים שצריכים לאכול קטניות, וכן חולים ומי שהדיאטה שלהם מוגבלת וצריכים לאכול קטניות לשם בריאותם, אינם כלולים במנהג ומותר להם לאכול קטניות בפסח (לאחר התייעצות עם רב).

הלכה זו היא רלוונטית במיוחד לדייסת תינוקות, שכן כמעט כל הדייסות מכילים קטניות, ומי שמבקש להקפיד על האיסור ימצא את עצמו כמעט בלי אופציות למאכל תינוקות סביר. הנושא רלוונטי מאד גם למי שסובל מאלרגיה לגלוטן, כאשר מבחר המאכלים לפסח הופך מוגבל מאד.

מנגד, בכל הנוגע למבוגרים בריאים, היחס לקטניות הוא מחמיר. בדגש על הקביעות של המנהג, כתב בשו"ת תשובה מאהבה (סימן רנט) שאפילו בית הדין של שמואל הרמתי או אליהו הנביא עצמו לא היו מוסמכים להתיר איסור קטניות. גם המהרי"ל (הלכות פסח כה) כתב בחומרה רבה אודות מנהג זה.

לכן, גם כאשר מתר לאחד מבני המשפחה לאכול קטניות, מהסיבות הנ"ל, עדיין יהיה אסור לשאר בני המשפחה הבריאים להשתתף באכילת קטניות.

בליעות של קטניות

נהגו להחמיר גם על כלים של קטניות – על בליעות של קטניות – ומי שמכין מאכל קטניות בפסח (כגון לתינוקות) צריך לייחד לכך כלים מיוחדים (שו"ת מהר"ם שיק סימן רמא).

אם השתמשו בכלים של פסח לצורך מאכל קטניות, אין להשתמש באותם הכלים לצורך פסח של אותה שנה (כף החיים תנג, כז; ספר ערב פסח שחל בשבת, פרק ח, הערה ד בשם הגרש"ז אוירבך; הליכות שלומו, פסח עמ' פח) – אך אין להחמיר בכך לשנה הבאה.

אולם, ברמה של בדיעבד, במקום שכבר נתבשל מאכל של פסח בסיר שהתבשלו בו קטניות, אין לאסור את המאכל; כפי שנראה, אפילו תערובת של קטניות בפסח – מותרת באכילה.

תערובת קטניות

כאמור, יש מידת חומרה לא מבוטלת במנהג אכילת קטניות. עם זאת, מצאנו צד משמעותי להקל בקטניות בדיני תערובת. הרמ"א פוסק ש"פשוט דאין אוסרים בדיעבד אם נפלו תוך התבשיל".  כלומר, תערובת של קטניות אינה אוסרת את התבשיל, ואין צורך אף בשיעור אחד מששים, כפי שמקובל בשאר תערובת של מאכלות אסורים.

בדרכי משה מציין המקור להלכה זו מדברי תרומת הדשן, שמקל בדבר, בניגוד לדעתו של המהרי"ל המחמירה בכך.

פוסקים אחרונים מסכימים לקולא זו, ככל שמדבור במיעוט ולא ברוב התערובת. פוסקים אלו כוללים את דעת החיי אדם (קכז, א), הערוך השולחן (תנג, ו), הפרי מגדים (תסד, ח), והמשנה ברורים (תנג, ט). בשולחן ערוך הרב (תסד, ב) מוסיף שאין להקל כאשר הקטניות הן עיקר התבשיל, גם אם הם במיעוט.

מכאן ייתכן שגם מאכלים שמצוין עליהם "לאוכלי קטניות" מותרים באכילה גם לנוהגים להימנע מקטניות בפסח, שכן מדובר במיעוט של קטניות בתערובת שאינה קטניות. אמנם אסור לבטל קטניות לכתחילה – כאמור לעיל, נהגו להימנע אפילו מבליעות של קטניות – כתב הט"ז (יורה דעה קח, ד) שקניית מוצר בחנות אינה נחשבת לביטול לכתחילה, כך שאין בכך איסור.

בנוסף, גם מי שמכין את המוצר אינו "מבטל איסור לכתחילה", שכן המוצר משווק בעיקר ל"אוכלי קטניות", כך שאין לאסור את המוצרים מסיבה זו.

עם זאת, באופן מעשי אין לסמוך לאכול מוצרים אלו ללא מוצרך, ויש להתייעץ עם רב עבור לכך.

שמן קטניות

פולמוס הלכתי מכובד התנהל – וממשיך להתנהל – סביב השאלה של שמן קטניות בפסח. ישנם פוסקים (כגון בשו"ת מהרש"ם ח"א, סימן קפג) שהתירו שמן קטניות בפסח, בתנאי שהקטניות לא באו במגע עם מים, והשמן הופק קודם לפסח. הסיבה לכך היא שהמנהג להחמיר אינו כולל צורה נוזלית של קטניות, שאין לה דמיון לצורת דגן רגילה.

אולם, הלכה זו לא התקבלה בקרב מרבית הפוסקים, ולכן המבחר של שמנים הכשרים לפסח אינו גדול, ומשתמשים בדרך כלל בשמן זית, דקלים, אגוזים, וקוקוס. הפוסקים דנים במקרה המיוחד של שמן זרע כותנה, שכן מדובר על חומר גולמי שאינו ראוי לאכילה, ולכן ייתכן שלא שייך בו גזירת קטניות כלל. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג, סימן קלח, אות ב) כתב לאסור שמן זה בפסח, אך בתשובה אחרת (ח"ד, סימן קיד, אות ג) שוב מסתפק בדבר, ובספר מקראי קודש (פסח ח"ב, סימן ס) מביא בשם הרב חיים עוזר גרודזינסקי להתיר את הדבר.

גם בשו"ת אגרוגת משה התיר את הדבר (עי' בסידור פסח כהלכתה טז, הערה כו), וכן המנהג הנפוץ בארצות הברית ביחס לשמן זרע כותנה, ולא להחשיבו בכלל איסור קטניות. בניגוד לכך, בארץ ישראל יש שנמנעים מלהשתמש בו. שמן קנולה מעלה שאלות דומות אך שונות במקצת, והמנהג הנפוץ הוא שלא להשתמש בו בפסח.

ממתיק מלאכותי ושאר מוצרי קטניות

עם הקדמות תעשיית המזון, התחילו להפיק מוצרים שונים ומגוונים מתוך חומר גולמי של קטניות. בפרט, תעשיית המזון מרבה להשתמש בגרעיני תירס כדי להפיק מוצרי מזון שונים, כגון ממתיקים מלאכותיים, סירופ תירס, וכהנה רבים.

כיון שמדובר במוצר גמור שרחוק מאד מהקטניות הגולמיות, מרבית הפוסקים הורו שאין חשש לאיסור קטניות בממתיק מלאכותי וכדומה. מדובר ב"קטניות שנשתנו" עד כדי חוסר היכר מוחלט, ובמצב כזה לא חל האיסור מכוח המנהג. הדיון מקביל לדיונים דומים שנאמרו במוצרים של חרצני ענבים, וכבר דנו בהם בהרחבה הפוסקים (עי' פתחי תשובה, יורה קכג, כ; שו"ת חלקת יעקב, יורה דעה נ; חוק יעקב תסז).

מוצרים רבים עשויים אף מקטניות ללא תערובת מים, ונוגעים לדיון דלעיל בעניין קטניות ללא מים.

נאחל לכל קורא פסח כשר ושמח – כשר מכל תערובת חמץ, ובדרך כלל אף מתערובת קטניות.