תפילה בטיסה שכשל הזמן תחתיו לילה / מכירת חמץ הפרשי שעות

שאלה:

שלום וברכה, אם אדם טס מורצות הברית לתאילנד, יוצא בחצות לילה במוצ״ש, וטס כאשר משך כל הטיסה הארוכה הוא רואה חושך דרך חלון המטוס, ומגיע לשם ביום שני בבוקר ( כך שיום ראשון ״נעלם״) , לגבי התפילות ותפילין כיצד ינהג שמצד אחד לפי שעון אמריקה כבר בוקר אבל כל משך הטיסה רואה לילה בחוץ ? ולגבי פסח , מה יעשה אדם שטס למקום , האם מוכר את החמץ ע״פ זמן מקומו שבדירתו , אע״פ שבזמן שישהה במדינה האחרת עדיין פסח ואילו במקור מקומו כבר קנו מהגוי את החמץ חזרה , ונמצא שבזמן ששומר פסח במדינה הזרה , כבר ברשותו יש חמץ ? אשמח אם יש מקור למי שדיבר בזה תודה רבה

תשובה:

שלם וברכה

1. כפי הידוע לי מדברי הפוסקים, בזמן הטיסה תמיד הזמנים נקבעים לפי הזמן שתחתיו על הקרקע, אם אכן זו המציאות שהוא נוסע וכל הזמן תחתיו לילה, לכאורה הוא אכן מפסיד את כל מצוות היום, אלא שאינני רוצה להכריע בזה בעצמי.

2. אדם שנוסע למקום אחר, חייב שהחמץ שלו יהיה מכור כל זמן שאצלו עדיין פסח, שהרי דיני הפסח נקבעים על האיש והוא עדיין בפסח ויש לו חמץ.

מקורות:

1. אבן האזל (קריאת שמע פ”א הי”ט), שו”ת אג”מ או”ח ח”ג סי’ צו, וכ”כ בשבות יצחק (ח”ז פ”א אות ג) בשם הגרי”ש אלישיב זצ"ל, והגם שבתשובות והנהגות (ח”ד סי’ כה) כתב שמתפללים מיד כשרואים את השמש מהמטוס, מכל מקום נראה שאף לדבריו (בח”ה סי’ פג) הולכים לפי הנראה הקרקע. וכידוע שבתפילה עדיף לאחר מעט כשעה או שתיים ולא להתפלל בזמן שיתכן שאינו זמן תפילה.

2. נחלקו הפוסקים בשאלה זו, כשיש מצדדים שהאיסור תלוי בזמן איסור חמץ לפי מקום האדם, ויש אומרים שהאיסור תלוי במקומו של החמץ (ראה עונג יו”ט סימן לו; שו”ת האלף לך שלמה סימן רו; אגרות משה, או”ח, סימן צד, צה). לפי דעת רוב הפוסקים, עיקר הדין נקבע לפי מקומו של בעל החמץ. לכן בן חו”ל שנמצא בארץ ישראל צריך למכור את החמץ שבביתו קודם זמן האיסור במקום שהותו )לא עד זמן איסור של חו”ל. אם בני ביתו שבחוץ לארץ ממשיכים להשתמש בחמץ על זמן האיסור של שם, יש להקנות להם את כל החמץ, והם ימכרו לגוי לפי הזמן של מקומם (שו”ת מנחת יצחק ח”ז, סימן כה, אות א). כך גם להיפך: בן ארץ ישראל השוהה בחו”ל, יש לו לכתחילה למכור את החמץ לפי הזמן המוקדם יותר של ארץ ישראל, ולא לחכות עד זמן האיסור של חו”ל.