שאלה:
לכבוד כבוד הרב שליטא אם כבודו יכול לעזור לי להבין כשאני אומרים לשם יחוד לפני התפילה מה הוא הפירוש הפשוט ליחדא שם אות י ואות ה באות ו ואות ה . מה פירוש המילים הללו זכה למצוות
תשובה:
שלום וברכה
לבקש פירוש פשוט זה לא מוצלח כיון שזה ענין על פי קבלה ולא ענין פשוט כל כך. הרעיון המרכזי הוא שכל אופן ירידת השפע לעולם, רוחני וגשמי כאחד, וכל התיקונים הנעשים לאו דוקא בעולם שלנו, אלא גם בעולם האצילות, שזה בעצם עיקר תפקידנו בעולם הזה לתקן את עולם האצילות שיבוא לשלמותו עם כל הרפ"ח ניציצין שנשברו בו במה שנקרא עולם השבירה שאין כאן המקום לבארו, הוא תמיד באופן של זיווג כעין ובמשל זכר ונקבה. כלומר במצוה שלנו אנחנו מעוררים את הזיווג העליון וכך יורד השפע [יש בזה אריכות רבה ופרטים אין ספור כמובן]. שם הוייה מכוון כנגד הספירות העליונות שהן לא רק ספירות אלא גם פרצופים שיש בהם יחס של זיווג. למשל חכמה ובינה – הם בלשון הזוהר אבא ואמא שהם זכר ונקבה, כלומר יש ביניהם יחס של השפעה מחכמה לבינה, ויש בהם ענין הולדה של שפע לספירות שתחתיהם שהם כביכול הבנים. גם ששת הספירות שמחסד ליסוד הוא בבחינת זכר -זעיר אנפין, והמלכות היא הנוקבא המקבלת. הייחוד הזה הוא בעצם זיווג והספירות הנ"ל לפי החלוקות הנ"ל רמוזות באותיות שם הוי"ה. י' ראשונה היא חכמה והה' היא הבינה, מיחדים אותם כלומר הם מזדווגים, וכך גם הו' שהיא בגימטריה שש, היא כנגד ששת הספירות של ז"א, המזדווג עם המלכות שהיא הנקבה – הה' האחרונה של השם. כשאומרים קודשא בריך הוא ושכינתיה הכוונה ששת ספירות אלו – קודשא בריך הוא] והמלכות – השכינה.
אני מקווה שזה מובן.
שבת שלום.
מקורות:
אם כבוד הרב שליטא יוכל לפשט קצת יותר את הדברים זכה למצוות
תקרא לאט לאט ובמתינות ותמקד אותי על הנקודה הקשה.
לכבוד כבוד הרב שליטא מחמת שאני רואה שכבודו מבין בעניינים אלו אכתוב לך מה שקשה לי להבין שכאשר אנו אומרים לשם יחוד קודשה בריך הוא ושכינתא
הרי הקבה הוא אחד יחיד ומיוחד כידוע ואין בו פירוד חס ושלום רק שמתגלים צורת הנהגותיו ברוך הוא על ידי הספירות כגון חסד גבורה תפארת וכו … עכשיו מהמעט שאני מבין כאשר אנו אומרים שכינתה כלומר השכינה . הרי השכינה בעצמה היא הקבה שכינה שכן-יה אז מה שקשה לי שכאילו אנו רוצים ליחד את הקבה עם עצמו והרי דבר זה לא יתכן חס ושלום שהרי הקבה הוא אחד יחיד ומיוחד ולא שייך בו פירוד אז ודאי שאין הכוונה לייחד את השם יתברך עם השם יתברך כי אין מציאות כזו הרי אין בו פירוד אם כך אם לעניות דעתי מה שכתבתי נכון הרי שמוכרח להיות הסבר המניח את הדעת מהו היחוד של הקבה עם השכינה
וניראה שענין זה של יחוד הקבה עם השכינה הוא ענין חשוב ביותר שהרי לפני כל מצוה שאנו מקיימים הורו לנו חזל להגיד לשם יחוד
לכן קשה לי להבין מה זה בכלל נקרא השכינה
ומה זה הענין של לייחד את ה יתברך עם השכינה
וברצוני להבין עניין זה כי כל החיים שלנו אנו אומרים לשם יחוד ובעצם לא מבינים מה אנו אומרים וניראה לי שלא לחינם יצא כנגד עניין זה הגאון האדיר הנודע ביהודה ואין כוונתי לחלוק על מאורי ומצוקי ארץ אשר על פיהם אנו חיים שלא להגיד עניין זה אבל שלפחות נזכה להבין בשכלנו הדל את העניין הזה של יחוד הקבה עם השכינה. זאת אומרת קודם להבין מה זה השכינה. ב להבין מה פירוש לייחד את השם יתברך עם השכינה . הרי השם יתברך הוא תכלית השלימות עד שאין מחשבה תפיסה בו כלל כידוע . אז למה זה נצרך הייחוד הזה? ומה הפשט בכך ומה נגרם מכך שכל כך אנו מבקשים על כך לפני כל מצוה
ועיינתי בסידור המבואר מתיבתא של עז והדר ושמה כתוב לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה-כדי לייחד על ידה את שם הויה שהוא הקבה עם שם אדני שהוא השכינה. זאת אומרת שהם לא נתנו הסבר כלל מה זה .
וכמדומני שפעם ראיתי הסבר שהשכינה היא אור הנאצל מהשם יתברך ונמצא עד לעולמנו אנו עולם העשיה שכביכול השכינה בעוונותינו בעפר ואולי אפשר לדמות ענין זה לנשמה שלנו שאנו אומרים מאן דנפח מדילה נפח שהנשמה היא אור הנאצל מה יתברך כדמיון קרני השמש הנאצלים מהשמש והיניקה של הנשמה היא מה יתברך באופן תמידי.
אז אולי על פי יסוד זה ניתן להגיד שגם השכינה היא אור הנאצל מה יתברך אבל גם אם נגיד ככה עדין למה נצרך ומה הכוונה לייחד את ה יתברך עם השכינה
אם כבודו יוכל להאיר את עיני מה זה שכינה
ומה זה לייחד את ה יתברך עם השכינה
אודה לו מקרב לב שהרי אוכל להתחיל להבין מה אנו אומרים לפני כל מצוה ולימוד תורה ואז עבודת ה תעלה רמתה למדרגה אחרת זכה למצוות
אפילו הסבר פשוט ביותר רק שיניח את הדעת אין צורך להיכנס למושגים עמוקים בתורת הקבלה כוונתי להבין על כל פנים לפחות בפשטות את הרעיון סעומד אחרי אמירת העניין הזה של לשם יחוד זכה למצוות וחג פסח כשר ושמח
את השאלה שלך כבר שאל הריב"ש מגדולי הראשונים על חכמי הקבלה, שכביכול יש להם 10 אלוקות וזו סתירה לאחדות, הרבה יש להאריך בענין זה, אבל היסוד הכללי הוא שבורא העולם המכונה בלשון המקובלים אור האין סוף הוא ודאי אחד ויחיד, כל מה שאנחנו מדברים זה כבר בעולם האצילות שם האור מתלבש כביכול בכלים רוחניים, שנמשלים כביכול לפרצופים, כאשר חלק מהספירות – אותם כלים מוגדרים כזכר וחלק כנקבה, ופעולתם המשותפת נמשלת לזיווג מחמת אופן ההשפעה שביניהםן, אבל האור הפשוט המושפע בתוכם הוא כולו אחד. אני אומר מאוד כללי ומאוד לא עדין, רק כדי להבין מעט.
לכבוד כבוד הרב שליטא התקשרתי ודיברתי כרגע עם כבוד הרב המקובל רבי חיים עסוס שליטא
ושאלתי אותו מה זה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה והשיב לי הרב שרק מי שלומד את קבלת הגרא והרמחל יוכל להשיב לי על כך ולא מספיק הרשש
ושאלתי אותו על ישיבת מקובלים מפורסמת בירושלים והשיב לי שאף אחד שם לא יוכל לענות לי על כך
וביקשתי ממנו אם הוא יוכל לבאר לי ממש כמה שיותר בפשיטות את הענין הזה וביאר לי כך
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא הכוונה שהוא ורצונו ודיבורו אחד.
השכינה הכוונה- שזה דבר ה וגילוי מעשיו גילוי רצונו מעשיו ודיבורו.
וכיום שכינתא בגלותא השכינה
בגלות מחטא אדם הראשון עד הגאולה העתידה ולכן עלינו להחזיר עטרה ליושנה על ידי לימודנו תפילתנו ומעשינו הטובים הכוללים גם את מצוותינו
ועוד אמר לי שלכלל המתפללים שאינם בקיאים בכוונות עדיף להימנע מלכוון בשמות הקודש פן יהיה קלקול במקום תיקון והבנה לא נכונה והסכים לי לפרסם זאת בשמו המקובל הרב חיים עסוס שליטא מחבר ספר שערי חיים פירוש על שער רוח הקודש
מה שאמר לך נכון על פי פשט, אבל זו אינה קבלה. מה שאמרתי לך אני אלו היסודות הפשוטים שכל אדם שלמד מעט קבלה כבר יודע אותם, לא כתבתי שום חידוש. נכון שלפי רמח"ל כל הנושא של הספירות הוא יותר נושא של הנהגות שונות של הקב"ה וכשמדברים על זיווג זה הכל תמיד במשל, אבל בסופו של דבר הדברים משתלבים עם דברי האר"י שהשפעותיו והנהגותיו נעשים בצורה שיש להמשיל לזיווג איש ואשה.
הרשיתי לעצמי להעתיק מתוך האתר של חב"ד הסבר פשוט שאולי מניח את הדעת.
שאלה: מה משמעות הנוסח "לשם ייחוד קודשא-בריך-הוא ושכינתיה", והאם יש לאומרו לפני קיום כל מצווה?
תשובה: אמירה זו, יסודה בדברי רבנו האר"י, ונרמזת בזוהר הקדוש. החיד"א כתב לאומרה קודם כל לימוד וכל מצווה, וכן נהגו כמה מגדולי ישראל קודם התגלות תורת החסידות, ורבים לאחר מכן, והיא מידת חסידות לכל אדם מישראל, כהכנה לקיום המצוות.
משמעות העניין עמוקה ביותר. נקודת הדברים היא, שהקב"ה, שהוא אין-סוף, מרומם ומובדל מהעולמות, ולכן הוא מכונה "קודשא-בריך-הוא", על שם שהוא קדוש ומובדל מהעולמות. "שכינתיה" זו שכינת-עוזו ומלכותו, המתלבשת בעולמות להחיותם. ה'ייחוד' ביניהם נעשה על-ידי המצווה.
בסידורי נוסח אשכנז הישנים לא הופיע 'לשם ייחוד', אבל בדורות האחרונים נכנס הנוסח לכמה מהם בכמה מקומות. בסידורי החסידים האשכנזים מופיע הנוסח בתפילות רק לפני 'ברוך שאמר', וכן לפני ספירת העומר, נטילת לולב ועוד מצוות. בסידורי נוסח עדות המזרח מופיע נוסח זה לפני כל תפילה ולפני עשיית כל מצווה.
לפי מנהג חב"ד אומרים נוסח זה רק לפני 'ברוך שאמר', ואמירה זו נחשבת אמירה כללית על כל התפילות והמצוות הנעשות במשך היום
כאשר נחרב המקדש נפרדה ונתרחקה השכינה (נקבה) מקודשא בריך הוא(זכר). אנו מכוונים את התפילה שישובו ויתאחדו השכינה והקבה להיות זוג נשוי. גם אחרי שיר השירים קוראים קטע שמבקשים מהקבה להשיב חזרה את השכינה לירושלים. זוהי המאגיה ומיסיקת חזל.
אינני יודע מה הם בדיוק הדברים שכתבת, אינני מקובל גדול, מה שכן ברור, הוא שבכל ברכה תפילה מצוה שאנחנו עושים, אנחנו גורמים לזיווג קוב"ה ושכינתיה. כמובן אלו בחינות רוחניות ויש להבין אותם נכון ללא הגשמה חלילה.
למגיב שתהה – איך זה שחז״ל הורו להגיד ״לשם ייחוד..״.
מאוד פשוט לבדוק.
חז״ל מעולם לא אמרו שום דבר כזה. אין זכר לזה בתלמוד.
זאת מסורת קבלית מלפני כמה מאות שנים שרבים מאוד מהרבנים התנגדו לה באופן נחרץ, בראשם ״הנודע ביהודה״. ורבים עד היום מתנגדים לה בכל תפוצות ישראל –
ה״בלדים״ מבין התימנים, ה״פורטוגזים״ מבין הספרדים, וה״מתנגדים״ מבין האשכנזים – כולם מתנגדים לרעיון כזה, כאילו התפילות !שלנו! ״מייחדות״ את הקב״ה מ2 חלקים.
זאת למעשה אותה התפיסה הנוצרית, לפיה האל הוא עשוי ממספר ישויות.
אני מסכים עם תחילת דבריך אבל ממש לא עם סופם, שהרי פשוט וברור שעצם המשל המתייחס לכביכול זיווג בעליונים הוא נכון ומופיע בזוהר ובאר"י הקדוש אין ספור פעמים, אין לזה כל קשר עם נצרות חלילה ששם מדובר על זיווג בפועל בין אלוקים לאדם, זה משל לאופן של יחס לאופן של השתלשלות ההשפעות מלמעלה למטה, וכמובן הכל באחדות שלמה ללא חילוקי ישויות ורשויות. האזהרה החמורה ביותר של מהרח"ו בענין לימוד הקבלה, שיהיה דוקא לתלמידי חכמים מובהקים וכו', היא בגלל החשש הזה שאנשים קוראים דברים כפשוטם ומגיעים להגשמה, ועל זה הזהירו הקדמונים בשון הפסוק כי לא ראיתם כל תמונה! על דברי הזוהר והאר"י לא ערער הנודע ביהודה.
כבוד הרב,
הכוונה בלשם ייחוד קוב"ה ושכינתה זה לייחד את הזעיר אנפין למלכות או לייחד את הזעיר אנפין והמלכות לאותיות יה של שם שה' שהם אבא ואמא?
לייחד ז"א ונוק' דיליה שהיא המלכות, אבל כל זה לא נוגע לא לי ולא לך, והלואי שנדע לעבוד את ה' בתמימות ובפשטות.
אז מה הכוונה שצריך לחבר את אות י ואות ה אחרונה של שם השם לשאר האותיות? כי יד על כס יה- אין הכסא שלם עד שהשם יהיה שלם.
אין הכוונה שצריך לייחד את זעיר אנפין והשכינה לאותיות י וה' הראשונות של שם ה'?
לא שמעתי על הענין הזה שהזכרת, ואינני יודע איך מחברים או"א וזו"ן יחד, במעט ששמעתי בעניני קבלה אינני מכיר דבר כזה, אבל יכול להיות. בכל מקרה אין טעם לדקלם מה שלא מבינים, יש לנו הרבה דברים לעשות קודם.
כבוד הרב,
אז שאומרים לייחדא אות י אות ה אות ו ואות ה אין הכוונה שצריך לייחד את הזו"ן לאו"א?
כי י זה אבא
ה זה אמא
אות ו זה זעיר אנפין
ואות ה אחרונה זה הנוקבא
?
אני מנסה להבין את הפירוש המילולי.
האם הכוונה לייחד קודשא בריך הוא ושכינתא זה לחבר בניהם או לחבר אותם .?
אינני מקובל ולכן אני לא יודע. אני רק יכול לומר שקיימות כאן שתי אפשרויות, או ליחד את היו"ד והה"ה הראשונות בינן לבין עצמן, כלומר זיווג אבא ואמא, ואת הזו"ן בפני עצמם שהם ו"ו וה"ה אחרונים, או שזה מדבר בפרטות של הזו"ן עצמם, אינני יודע ויש להפנות שאלה זו לחכמי קבלה. בכל מקרה למיטב ידיעתי אין הזדווגות של אבא ואמא עם זו"ן בבחינה של זכר ונקבה.
השאר תגובה