קבלן שמצא קושי במשך עבודתו ודורש להגביה מהמחיר שסוכם מראש

שאלה:

שלום רב,
אדם שהזמין קבלן שיפוצים. הקבלן נתן הצעת מחיר המקובלת על שניהם. לאחר תחילת העבודה הקבלן אומר שהתגלו כל מיני שיבושים המצריכים תהליכי עבודה שונים (באמת נוצר הקושי – הוא לא רמאי) וכעת הוא אומר שזה ייקר את העבודה מעבר למחיר שסיכמו בתחילה.
האם הצדק איתו? או שעליו לספוג זאת כיון שהיה צריך לקחת זאת בחשבון מההתחלה (הרי יש לו נסיון וזה תפקידו)
ברוכים תהיו

תשובה:

שלום וברכה,

במשך העבודה גילה הקבלן שהעבודה קשה מעבר למצופה. ורוצים לשנות את המחיר שקצצו. אם הסכום שקצצו מראש יהיה מחיר הוגן למרות הקושי התגלה, אין חובה על להוסיף לו עתה במחיר. למרות שנוצר קושי שלא נצפה מראש.

אמנם כאשר התגלה קושי העבודה ניתן להצביע שהמחיר שקצצו מראש אינו סביר ביחס לעבודה, נחשב אונאה – הקבלן התאנה. ומהראוי שיוסיפו במחיר כדי שיקבל פיצוי כספי הולם לעבודה. ולדעת כמה מהפוסקים יתכן ויש חובה להוסיף לו על קושי העבודה. ולכן כדאי שיתפשרו ותהיה התוספת כפשרה לשתי הצדדים. ראה מקורות.

בהצלחה.

נפתלי בן חיים.

מקורות:

ההבדל בין אונאה למקח טעות

אונאה – כאשר הטעות במחיר נחשב לאונאה. וכאשר הטענה שיש מום במוצר נחשב למקח טעות. דיני מקח טעות ודיני אונאה במקח שונים בתכליתם. במקרה דנן הטענה היא המחיר שאינו הולם את קושי העבודה, ויש לברר האם יש כאן דיני אונאה.

אונאה בפועל וקבלן

על דברי המשנה עבדים אין בהם אונאה דעת רוב הראשונים – רמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן – שאין חילוק בין פועל לקבלן ועל שניהם נאמר שאין בהם דין אונאה. וז"ל: "ובשכירות ישראל כגון ששכר פועלים יש אומרים שאין בהם אונאה דלאו ממכר הוא וכן בקבלנות".

אמנם דעת הרמב"ם (מכירה פי"ג הט"ו) שיש חילוק בין פועל לקבלן וז"ל: "השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם הונייה". וכ"פ המחבר (שם סעיף לג)

ואילו בקבלן כתב הרמב"ם (שם הלכה יח) וז"ל: "נראה לי שהקבלן יש לו הונאה, כיצד כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים הרי זה יש לו הונייה, וכל אחד משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר". וכ"פ המחבר שם סל"ו. הרי לנו דעת הרמב"ם שרק בפועל נאמר הדין שאין בהם אונאה ואילו בקבלן יש בו אונאה.

הטעם לחלק בין פועל לקבלן כתב בתרומת הדשן (סימן שיח) שבפועל מצאנו שיכול לחזור בו באמצע היום משום עבדי הם, כיון שגופו קנוי, לכן יכול לחזור בו. אבל קבלן אין גופו קנוי ואינו דומה לעבד. וכן מבואר בסמ"ע ס"ק ס שפועל משכיר נפשו, ואילו קבלן אינו משכיר נפשו. וכן מדויק מלשון הרמב"ם שכתב בפועל כקונה אותו לזמן.

מתי נחשב פועל ומתי נחשב לקבלן

לדעת מיעוט הפוסקים שאם השכר לפי שעות נחשב לפועל. ואם השכר על סיום העבודה ללא התייחסות לזמן העבודה, חשב לקבלן. ודעת רוב הפוסקים (סמ"ע שם ס"ק נט ובסימן שלג) אם נשכר לעבוד על זמן מסוים – נחשב פועל. ואם עושה מלאכתו מתי שירצה, ולא יוכל להכריחו לעבוד עכשיו, נחשב לקבלן.

הרי לנו שקבלן עבודה יש מחלוקת האם יש בו טענת אונאה. והשו"ע פסק שיש לו טענת אונאה.

אונאה במכירת חיטים שנזרעו בקרקע

הסתפקה הגמרא (ב"מ נו ע"ב) בעי רבא חטין וזרען בקרקע, מהו, יש להם אונאה או אין להם אונאה. כמאן דשדיין בכדא דמיין – ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו על גב ארעא. היכי דמי, אילימא דאמר איהו שדאי בה שיתא, ואתו סהדי ואמרי דלא שדא בה אלא חמשה – והאמר רבא, כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין – אפילו פחות מכדי אונאה, חוזר. אלא דאמר איהו שדאי בה כדאבעי לה, ואיגלאי מילתא דלא שדא בה כדאבעי לה, יש להם אונאה או אין להם אונאה, כמאן דשדי בכדא דמיין ויש להם אונאה, או דלמא בטלינהו אגב ארעא.

רש"י ביאר את ספק הגמרא שמדובר שמכר זרעים שבתוך הקרקע, והספק האם דינם כמטלטלים כיון שלא הושרשו, או שדינם כקרקע. וכן ביאר הריטב"א את דעת רש"י. אולם הב"ח ביאר בדעת רש"י שמדובר שמכר לו קרקע זרועה ולא זרעים לבד.

שכר פועל שיעבוד בקרקע – אונאת קרקע או אונאת פועל

הרמב"ם (שם הלכה טז) ביאר ששכר פועל שיזרע לו את השדה והתברר שזרע פחות ממה שסיכמו, וע"ז הסתפקה הגמרא האם נחשב לאונאת קרקע או לאונאת מטלטלים. וביאר המגיד משנה שעתה לא ניתן להוסיף זרע, שאם יוסיף יתכן ויפלו הזרעים במקום שכבר יש זרע ולא תועיל זריעתו.

והקשו עליו הרמב"ן והריטב"א שלפירוש הרמב"ם אין זה אונאה בקרקע אלא אונאה בפועל, שלא עשה הפועל מלאכתו כראוי. ותירץ הלחם משנה שמדובר שהפועל הביא את הזרעים משלו, ונחשב אונאה בזרעים.

נמצא שכל קבלן שנשכר לעבודת קרקע, לדעת הרמב"ם דינו כאונאת קרקע. ולרמב"ן דינו כאונאת בפועל. אמנם לרמב"ן אינו נפ"מ כיון שגם בפועל אין אונאה.

לדעת הרמב"ם שביאר שהפועל הפחית מהראוי לזרוע, והתאנה הבעה"ב. ה"ה להיפך אם התאנה הפועל – שהתברר בשעת הזריעה שצריכה השדה ליותר חיטים ממה שסיכמו, שגם בזה יחשב ספק אונאת קרקע, ולא יצטרך הבעה"ב להוסיף לו שכר. וכמו כן בעניינינו כשהתברר שהמבנה צריך ליותר חיזוקים, נחשב לספק אונאת קרקע.

מכר דבר המחובר לקרקע

הרמב"ן והרשב"א הביאו את פירושו של רבנו חננאל, שהאונאה הייתה במחיר הזרעים. והספק האם הזרעים שמחוברים לקרקע נחשבים לקרקע, או למטלטלים.

התוספות (ד"ה כל) חולקים וסוברים שאם הייתה האונאה במחיר של הזרעים, נחשב לאונאת מטלטלים, כיון שהאונאה לא תלוי בקרקע אלא במחיר של השוק.

ולפ"ז כתב הנתיבות (שם ס"ק כ) שאם היה אונאה בפירות המחוברים לקרקע, לדעת הרמב"ן דינם כקרקע, ולדעת התוספות כיון שהטעות בפירות שבשוק, אין בהם אונאה.

נמצא שקבלן שחיבר סורגים, קרמיקות, אמבטיה, וטעה בחישוב של המחיר שלהם, לרמב"ן נחשב אונאת קרקע, ולתוספות הטעות במחיר של השוק ונחשב לאונאת מטלטלים.

שכר פועל שיבנה לו ע"ג הקרקע

פירוש נוסף הובא בפת"ש בשם עמודי אור, שספק הגמרא בשכר חברו בקבלנות לבנות לו על גבי קרקע, וטעה בחישוב ורואה שנתאנה במקח, האם נחשב לאונאת קרקע או למטלטלים. והוסיף שם שתיקון העצים ודאי אינם כקרקע, ויש בהם אונאה.

סיכום: לדעת השו"ע יש אונאה בקבלן. אך אם הושכר לעבוד בעבודת קרקע רוב מניין ורוב בניין של הפוסקים סוברים שיחשב לאונאה בקרקע, ובקרקע אין דין אונאה. נותר לברר גם כאשר אין אונאה האם מותר להונות, ואם אינה בטעות האם יש להחמיר ולתקן שלא יהיה אונאה.

עבדים שטרות וקרקעות אין בהם אונאה

תנן (ב"מ נו ע"א): אלו דברים שאין להם אונאה העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות. ובגמרא (שם ע"ב) מנהני מילי, דתנו רבנן, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך – דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלים, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר – שגופו מכור וגופו קנוי, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי, ואינן עומדין אלא לראיה שבהם.

ויש לחקור במיעוט שהתמעטו קרקעות עבדים ושטרות מאונאה, האם גזירת הכתוב שאין אונאה כלל באלו הדברים, ואיסור אונאה מופקע מהם. או שאין אונאה מחמת טעם וסיבה מסוימת. וכשאין את הטעם יהיה איסור אונאה.

המאנה בקרקע האם ובאיזה איסור עובר

איסור הונאת ממון הוזכר בתורה בפרשת בהר (ויקרא כה יד-טו) וכי תמכרו ממכר לעמיתך… אל תונו איש את אחיו. במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואות ימכר לך.

הרי שהאיסור של לא תונו נזכר בפרשת מכירת קרקע. ואילו חז"ל דרשו את הפסוק שהאיסור נאמר על מטלטלים ולא על קרקעות. הרמב"ן (על התורה) עמד על כך. ומיישב הרמב"ן (בתירוצו הראשון), שחכמים הוציאו את המקרא מידי פשוטו, והפסוק של לא תונו מדבר על מטלטלים. והפסוק שאחריו מדבר על קרקעות. עוד תירץ הרמב"ן (בתירוצו השני) שהפסוק לא תונו מדבר הן על קרקע הן על מטלטלים, והמאנה בקרקע עובר על לאו של אונאה כמו במטלטלים. אלא שבמטלטלים יש חידוש נוסף שאם הייתה האונאה שתות מחזיר את המעות, והמקח קיים, ואם האונאה יותר משתות בטל המקח, ומדינים אלו התמעטו קרקעות, אבל לא מאיסור אונאה.

ונראה ששתי תירוצי הרמב"ן תלויים בחקירה הנ"ל, שלתירוצו הראשון של הרמב"ן לא הוזכר איסור אונאה בקרקע. והפסוק מדבר רק על מטלטלים. וכן הוכיח המל"מ (מלווה פ"ד ה"א ד"ה נשך) שדעת התוספות (ב"מ סא ע"א ד"ה אלא) שסוברים שאין איסור אונאה כלל בקרקעות. וכוונת המשנה אין אונאה לקרקעות, היינו שאיסור אונאה לא שייך בו. ולתירוץ ב' האיסור נאמר גם בקרקע, ולכן כשמאנה בקרקע יש איסור אונאה. וכן דעת ספר החינוך (יובא להלן)

הסמ"ע (סימן רכז ס"ק נא) כתב שהמאנה בקרקע עובר באיסור אונאת דברים וגניבת דעת, ובכלל לאו דלא תונו איש את אחיו. ומבואר שאין איסור אונאה כלל וכתירוצו הראשון של הרמב"ן.

מוכר או פועל שאונו את עצמם

במקרה שהמוכר הציע מחיר זול עבור מכירת קרקע, או פועל שהציע מחיר זול עבור עבודתו, לדעת הסמ"ע שהאיסור משום אונאת דברים וגניבת דעת, לכאורה כאן לא יהיה על השני איסור כלל, כיון שהוא לא ציער ולא גנב דעתו, אלא המוכר הטעה את עצמו, ולכן יוכל הקונה לדרוש שהמקח יעמוד לפי המחיר הנמוך. אך לדעת הרמב"ן שיש איסור אונאת ממון בקרקע ובפועל, לכן אם הוא הטעה את עצמו, יש לצד השני לבטל את השומא שהייתה ולעשות שומא חדשה כדי שלא יהיה איסור אונאה.

העולה לדינא: גם בהנחה שלקבלן בעבודת קרקע אין דין אונאה, אמנם לדעת הרמב"ן יהיה איסור אונאה במקח, ולכן אם האונאה נעשתה בטעות עדיין יהיה חיוב לתקן את העיוות כדי להינצל מאיסור אונאה. ואילו לדעת הסמ"ע שהאיסור משום גבת דעת ואונאת דברים, כאן שהבעה"ב לא קצץ את המחיר ולא הוא הטעה, אלא הקבלן הטעה את עצמו שלא במתכוון, גם איסור של גנבת דעת לא יהיה – ואין חובה לשלם. אך כיון שהקבלן לא קיבל מחיר הוגן, יתכן שגם לדעת הסמ"ע ראוי שישלים לו את ההפרש, או שיתפשרו ביניהם.

אמנם אם המחיר שנקבע עדיין הוגן למרות קושי שנמצא, ולא ניתן לקבוע שהיה מחיר בטעות, אין חובה להשלים את המחיר כלל.

נפתלי בן חיים.