שמיעת קריאת המגילה עם מכשיר שמיעה

שאלה:

אדם ששמיעתו לקויה אבל שומע קצת בלי מכשיר האם יוצא מקריאת המגילה אם שומע אותה עם המכשיר או צריך דווקא להסירו ואם לא שומע די טוב הבעל קורא חובה עליו לקרוא בעצמו את המגילה ?

תשובה:

שלום וברכה

בענין זה האריך ידידי הג"ר עובדיה יסף טולידנו שליט"א, אצטט לך מדבריו:

בדבר זה האריכו גדולי הפוסקים, זה אומר בכה וזה אומר בכה. ולכתחילה ודאי ראוי להשתדל בכל כחו לשמוע את המצוות בלא המכשיר, ואם אי אפשר, ישב עם מגילה כשרה ויוציא את המילים בפיו יחד עם הבעל קורא. ורק באין שום אפשרות, פשטה ההוראה להקל בדיעבד גדול מאוד, שיוצא ידי חובתו אף בשמיעה באמצעות מכשיר שמיעה.

מקורות.

בשנות העשרים (תש"כ לפ"ק) המציאו המדענים מכשיר מיוחד המיועד לחרשים, כשעל ידו יוכלו לשמוע. וגדולי הדור דאז האריכו למעניתם לדון האם מי שהוא כבד שמיעה או חרש, ונתן באזניו מכשירים אלו, גורם להתחייב במצוות התלויות בשמיעה, כשופר וכיו"ב.

הרב ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סימן מז אות ה) כתב לדון בסופר שהוא חרש ואינו שומע כי אם דרך מכונת חרשים, אם מועיל מינויו על ידי הבעל, אף שלולי המכשיר לא ישמע את מינויו, ומדבריו שם משמע שאכן כן אין המכשיר מועיל להיות כאילו שמע "דאם הסופר חרש ואינו שומע כי אם דרך מכונת חרשים שלא יוכלו למנותו לסופר גיטין כי גם כשהבעל עומד נכחו ומדבר אליו וממנהו לכתוב את הגט מכל מקום הסופר אינו שומע קולו ממש כי אם גלי – קול בדומה לקול האדם המדבר אליו שנוצרו על ידו וכנ"ל, דבצורה דומה לזה כוננה גם מכונת החרשים, כידוע", אלא שתמה מדוע א"כ לא מדקדקים להזהר בזה, "ואדרבה יודע אנכי על סופר חרש שהשתמש במכונה כזאת ושימש כסופר גיטין כמה שנים בכמה בתי דינים באין פוצה פה", ועל כן כתב דבגט דייקא, "כשהבעל עומד לפני הסופר ומדבר אליו, שאני. דהרי הסופר רואה גם עקימת שפתיו של הבעל ותנועות גופו ומבחין ברמיזותיו אליו, ולכן י"ל דהמה המשלימות לקול לו קול אליו לציוויו לכתוב גט לשמו ולשמה". ומבואר שלולי זאת, אין מועיל מה ששומע קולו באמצעות המכשיר. וכדבריו כתב גם הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז אבן העזר סימן יז), דאף השומע ע"י מכשיר שמיעה, דינו כחרש גמור.

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' ט) הביא הרב יצחק וייס משו"ת עדות לישראל (מהגר"י הענקין במדור הלכה צד קכ"ב) ד"מי ששומע בכבדות בלא מכונה, אין להשתמש במכונה [בשבת] כי לבד חשש איסור שבת, י"א דדינו כשומע קול הברה, דאינו יוצא י"ח קריאת התורה ותק"ש [תקיעת שופר] ומגילה ע"י". ע"כ.

גם הרב שלמה זלמן אויערבך בשו"ת מנחת שלמה (חלק א סימן ט) העלה שאותם השומעים רק דרך מכשירים אלו, אין יוצאים ידי חובת מצוות התלויות בשמיעה, ולכן אינם יכולים להוציא אחרים ידי חובתם. אלא שהוא הוסיף לבאר עוד, דכיון שהקול הנשמע אינו הקול האמיתי, אלא קול 'ממברנא' [בדבריו שם ביאר זאת כך: "בשעה שאדם מדבר או מנגן בקרבת מיקרופון הוא מזעזע בקולו את האויר שמסביבו ויוצר בו גלי קול בהתאם לגלי הקול שהשמיע. גלי הקול כשהם מגיעים לממברנה של המיקרופון מזעזעים אותה – כדוגמת התוף שבאוזן האדם – מובן הדבר שע"י הזעזועים משתנה חליפות צפיפות הפחם בהתאם לכח הלחץ שהממברנה מזדעזעת ונלחצת על הפחם. ולפי האמור קודם יוצא שהשינויים הללו משנים גם את כח הזרם והוא פעם חזק ופעם חלש בהתאם לזעזועים של קול המדבר והמנגן"], וסיים "ולפי הדברים שאמרנו נראה שיש לשמיעה זו דין הנפת סודרים שהיתה באלכסנדריא של מצרים דחשיב רק כיודע באיזו ברכה הש"צ עומד ולא יותר, וכיון שכן נראה שאין לענות כלל אמן על ברכה שהוא מחויב לצאת בה".

אמנם עי' למו"ז זצוק"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ז אורח חיים סימן יח אות ב) שכתב דמי מי שאינו יכול לשמוע אלא על ידי מכונת שמיעה חשמלית, אין דינו כחרש, ורשאי לקרות המגילה ולתקוע בשופר להוציא את הרבים ידי חובתם. ועפי"ז כתב עוד (שם, ושם אבן העזר סימן יז בהערה)  לדון מי שיש לו מכשיר שמיעה כפקח ולא כחרש, "ששמיעה ע"י כלי חשיבא שפיר שמיעה לדונו כפקח בכל דבריו. והוא הדין לדיבור ע"י כלי כגון שינים תותבות חשיב דיבור ממש לכל דבריו, ולהוציא את הרבים ידי חובתם, ואין שום ספק בדבר. כן נ"ל להלכה ולמעשה". ע"כ.

ברם, מורנו הגאון רבי אשר ויס שליט"א אף שדעתו דהשומע ע"י מכשיר שמיעה אינו כחרש כלל אף שללא מכשיר זה אינו שומע כלל, דכיון דמ"מ שומע הוא הוי כפקח לכל דבר. וכמ"ש כן בספרו שו"ת מנחת אשר ח"א סי' מא, ודחה את מש"כ האגרות משה (אהע"ז ח"ג סימן לג) דכיון שאינו שומע אלא ע"י מכשיר מלאכותי הוי כחרש שאינו שומע.

אך מ"מ בתשובה אחרת כתב דלענין לצאת י"ח במכשירים אלו, לכתחילה יש להתאמץ לשמוע ללא מכשירים אלו, שכן בשמיעה באמצעות מכשיר זה, אינו שומע קול אדם אלא קול מלאכותי אלקטרוני הדומה לקול האדם. אכן, מי שאי אפשר לו לשמוע בלי מכשיר שמיעה, ודאי שיש לו לסמוך על דעת הפוסקים המקילים בזה, ועליו לשמוע עם מכשיר זה, שהרי קול זה דומה לחלוטין לקול האדם, וקול זה מגיע אליו בשעת קריאת הקורא ממש ולא לאח"ז, וממילא אף בקול זה אמרינן שומע כעונה, אלא שלא יברך. עכ"ד.